עקרון השוויון ומגבלותיו

התורה מספרת כי בשעה שבאו קורח ועדתו לערער על מנהיגותם של משה ואהרן, הם העלו את הטיעון: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". מתוך כך הגיעו למסקנה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במדבר ט"ז, ג').

הזכות הגדולה שנפלה בחלקם של בני דור המדבר להתייצב מול הר סיני, להכריז ללא היסוס "נעשה ונשמע", לשמוע את דבר ה' ולקבל את התורה, שווה היא לכל בני העם. אם כן, טען קורח, "מדוע תתנשאו?"

אמנם, גם קורח היה מודע לכך שלא די במעלות ובכוחות שקיבל האדם בירושה מאבותיו. הוא גם אינו יכול להסתפק בהתרפקות על זכרונות העבר. עליו להמשיך ולטפח את סגולותיו הרוחניות. לכן, כשטען קורח ש"כל העדה כולם קדושים", לא רק על יסודות העבר הוא תמך את יתדותיו. הוא קבע עובדה שגם בהווה "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". השראת השכינה הגלויה שחפפה על כל עם ישראל במדבר סיני, העידה על עוצם קדושת כל העדה.

אכן, "כל העדה, כולם קדושים", ואפילו הקטן שבישראל יש לו מקום במסגרת הקדושה, אולם אין כל המקומות שווים. אמנם לכל אחד ואחד מישראל תפקיד מקודש בעולם, אולם לא כל התפקידים שווים.

עיקרון זה סומל בשעתו על ידי מטהו של אהרן. לאחר שוך המגפה שפרצה בעקבות המחלוקת הנוראה, ציווה הקב"ה על שנים עשר נשיאי ישראל להביא מטות למקדש ולהניחם באהל העדות. במטות אלו הוכח לעין כול מיהו האיש שאכן נבחר בידי ההשגחה. התורה מספרת שלמחרת פרח מטהו של אהרן: "ויוצא פרח, ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר י"ז, כ"ג).

כשם שבאילן יש חלקים שונים: פרחים, ציצים ופירות, כך יש לכל ישראל חלק בקדושה, זה בפרח וזה בציצים. אולם עיקרו של האילן הוא פירותיו.

כשהקהיל קורח את העדה כדי להתריס נגד משה ואהרן, פנה אליו משה רבינו, באומרו: "בקר ויודע ה' את אשר לו" (במדבר ט"ז, ה'). רש"י מסביר: "אמר לו משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו".

ניתן לתמוה מדוע שונה מהותו של הבוקר ממהותו של הערב. ניתן אפילו להתמרמר ולרטון על כך, אולם מאומה לא יעזור. המציאות נשארת בעינה, הבוקר – הוא בוקר, והערב-ערב.

כך בדיוק הוא המצב גם בחברה האנושית. אין שוויון תפקידים. לכל אחד תפקיד משלו בעבודת ה', ובהתאם לתפקיד זה הוענקו לכל אחד כישורים משלו ואפשרויות משלו.

השוויון היחיד הקיים בעולם הוא שוויון החובות. כל אחד חייב לעבוד את הבורא. אין איש הפטור מחובה גדולה זו, אולם כל אחד יבצע עבודה זו בכוחותיו הייחודיים לו בלבד.

[ערכים]