'אלכוהול' כן או לא?

קראנו בפרשת השבוע על ה"נזיר" – אדם שקיבל על עצמו לא לשתות יין במשך שלושים יום, קראנו גם בהפטרה על שמשון הגיבור שעוד קודם לידתו נעשה נזיר לה' ונאסר עליו לשתות יין, אז בואו נעשה סדר, התורה בעד שתייה או נגד? זה בסדר או שזה אסור?

 

בואו נלמד יחד פיסקה מספר אורחות צדיקים, שתעשה לנו סדר בעניינים:

"ויש עוד שמחה מעורבבת, המפילה עשן לכל המצוות והמשכחת יראת השם יתברך, מלבות בני אדם, כגון: אלו המשתכרים ושמחים בבית המשתה, ואחרי השמחה הזאת תוגה, כי הרבה קלקולים באים מתוך המשתה. ומי בחכמה חכם כשלמה בן דוד, אשר אמר (משלי כג כט – ל): "למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים, למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך". ראה, מה קלקול בא מן היין! וכתיב (משלי כ א): "לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם". הנה היין גורם להיות מתלוצץ ולהיות הומה ובעל דברים, וכל שוגה בו לא ירבה חכמה.

 

כתב רבינו משה המיימוני: הקיבוץ על השתיה המשתכרת ראוי שתהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי ערוה, והשכרות הוא ממעשה הרעה, כי הוא מפסיד השכל אשר נפח השם יתברך באפיו. אמנם שתיית היין טובה מאד בזמן שתשתה על מנהג המשכילים, כדרך שאמר שלמה (משלי לא ו – ז): "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד", מכל אלה נדע שבח היין כשהוא כמשפט החכמים השותים כשיעור, שיגבר השכל על היין ולא יגבר היין על השכל, והשותים בזמן הקבוע עם אוהבים וריעים, ועם חסידים וצדיקים, ולא עם ערטילאים ורקים, כי היין יוסיף חכמת עמוקים, עץ חיים למחזיקים. ועוד היין יוסיף חכמת המשכיל, ויכפיל שטות האויל, ויחדש אהבת אוהב, ויעורר איבת האויב, ויפתח יד הנדיב, ויחזק לב הכילי.

 

וזאת מידת שותה יין: ישים היין לרפואה לדאגתו, ויתחזק בתורה ללומדה בשמחה, כי כל זמן שאדם שרוי בצער לא יוכל ללמוד. גם הצער מבטל כוונת הלב בתפילה. גם כשאדם שרוי בצער, מי שמדבר אליו או מי שמבקש ממנו לעשות עמו חסד, אין לו כח לעשות בקשתו, וכתיב (ישעיה מט ח): "בעת רצון עניתיך". לכן על דרך זו יכוין המשכיל לשתות יין, ויזכור שלא ירבה בשתייה שיצטרך לבטל מלאכתו ועסקיו. ועל הכל ישתמר מלשתות כל כך עד שיבטל מתורתו ומתפילתו, או עד שירבה שחוק וקלות ראש. ולא ישתה עד שיגלה סודותיו או סודות של אחרים. ואם תשתה במידה הזאת, לא יהיה לך היין לזרא".