נזר הנזירות

אדם מחליט ביום בהיר להתנזר מן החיים. האם נוהג זה הוא כראוי לדעת התורה? האם נכונה היא תווית ה"קדוש" שהצמידו הבריות למסתגף המקצועי? האם גם בעיני הדת היהודית האדם הנבחר הוא המואס בהנאות העולם, המתרחק מחברת בני אדם ומסתגר מפניהם במנזר שתקנים כלשהו?

לכאורה, התשובה היא כן.

וכה נאמר בפרשת הנזיר: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר... מיין ושכר יזיר... שכר לא ישתה... כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" (במדבר ו', א'-ה').

המשפט האחרון במובאה הוא המוליך למסקנה שהנזיר הפורש מתענוגות החיים הוא הקדוש והבוחר בדרך ההסתגפות בחר בעבודת ה' ראויה ורצויה.

לכאורה, חיזוק לעמדה זו אנו מוצאים גם בהערתו הבלשנית של רבי אברהם אבן עזרא, המצביע על המילה "נזיר" כנגזרת מן המילה "נזר" שמשמעותה כתר: "כל בני אדם הם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, הוא כל מי שהוא חפשי מן התאוות".

אבל תמוה הוא, אם קדוש הוא המתנזר מיין בעיני התורה, ופרישותו היא דוגמא לדרך החיים הנכונה - מדוע בתוך ימי נזירותו עליו להקריב קרבן חטאת - קרבן שמקריב אדם שנכשל בחטא?

מהו החטא המעיב על מעשה ההתקדשות של הנזיר?

מסתבר, ש"מעשה קדושה" זה, הפרישות עצמה היא החטא. ועל שחטא בנזירות הוא מביא קרבן כפרה.

חטא גדול הוא להתרחק מצוף ההנאות שמזמן העולם. אסור למנוע מן הגוף את מה שהתורה לו התירה. אם כן, חוטא הוא הנזיר.

ואכן, רבו הפרשנים ופוסקי ההלכה בישראל ששללו בתכלית את הסגפנות כדרך המובילה אל הקדושה. זאת בניגוד לדתות אחרות, מן הנצרות ועד לכתות המזרח.

אלו בחרו בהתנתקות מקשרים חברתיים, כלאו עצמם בין כותלי מנזרים או התבודדו על פסגות הימליה למיניהן כדי להפריח לבד מנטרות אישיות.

ואילו אצלנו הושמה לראש הנזיר המתבודד והמסתגף עטרת הקוצים של החוטא. אנו אומרים "כן" לחיים כמות שהם, כי "אין הקב"ה רוצה" - כדברי אחד מתלמידיו של האר"י הקדוש - שיענה האדם את גופו. שלא ציוונו בכל התורה אלא יום אחד, שהוא יום כיפור, שנענה את גופנו לטובתנו לכפר על נפשותינו, וציווה שנאכל ונשתה קודם לו".

החיים עצמם, על הנאותיהם המותרות, הם זירת הפעולה של הקדושה היהודית.

אך אם כך הוא, אנו טועמים את טעמה של המבוכה.

האם לא ראינו בתחילת דברינו, שהתורה העניקה לנזיר את התואר "קדוש"?

מה פשר יחס דו ערכי זה של הפרשה לנזיר?

כך הגענו אל תורת הגמילה המקראית. ממנה עולה, לדעת פרשנים מסוימים, שהנזיר הוא אכן קדוש וחוטא כאחת. דמות האדם הרצוי בעיני התורה הוא האדם, החי והנהנה מחייו בגבולות שההלכה היהודית תחמה לו. גבולות אלו הם המאפשרים לו לחיות חיים מלאים בלא להגרר אחר תאוות הלב סתם, בלא להתמכר ליצר כלשהו. כלומר, האדם השלם הוא האדם שהכרתו ורוחו שולטים ברצונו ובגופו.

[ערכים]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד