הדוגמא האישית של המנהיג

בעת המסעות במדבר סיני הוטלו על בני לוי תפקידים, בעיקר בתחום נשיאת המשכן וכליו. המטלות השונות לא הוטלו על הלויים באופן קיבוצי, אלא כל אחד מהם קיבל תפקיד אישי מוגדר. ענין זה נלמד מהפסוק: "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם" (במדבר ד, לב).

ואכן, מינה משה רבינו את הלויים, כל אחד על תחומו הייחודי, כפי שנאמר בתורה: "על פי ה' פקד אותם… איש איש על עבודתו ועל משאו" (במדבר ד, מט).

בחלוקת תפקידים זו לא נפקד מקומו של אלעזר בן אהרן הכהן.

מלבד תפקידו ככהן המשרת במשכן, הוא היה גם ראש וראשון ללויים, כמובא בתורה: "ונשיא נשיאי הלוי, אלעזר בן אהרן הכהן, פקודת שומרי משמרת הקודש" (במדבר ג, לב).

לדעת חלק ממפרשי התורה, הוטל על אלעזר עצמו לשאת משאות כבדים ביותר: את שמן המאור, את קטורת הסמים, את מנחת התמיד ואת שמן המשחה. לא היתה בכך כל פחיתות כבוד לאלעזר, אדרבה, זה היה כבודו, שנטל חלק נכבד בנשיאת פרטי המשכן.

מכאן לומדים אנו, שככל שהאדם חשוב יותר, מוטלות עליו משימות קשות יותר. כשם שמאדם מבוגר ניתן לדרוש ביצועים מושלמים יותר מאשר מנער, כך גם ככל שהאדם נכבד יותר, מצפים ממנו שיישא עול כבד ויהיה אחראי יותר.

דוגמא אופיינית לכך מצויה בגמרא (מסכת כתובות דף סו, ב) כשיצא רבן יוחנן בן זכאי מירושלים בעת החורבן, ראה נערה אחת, שבשל רעבונה היתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמות של ערביים. כשנשאלה לזהותה, השיבה כי היא בתו של נקדימון בן גוריון, שהיה בין העשירים המופלגים ביותר בירושלים. תמה רבן יוחנן בן זכאי כיצד אירע שבתו של עשיר כה מופלג נאלצת לבוסס באשפתות כדי ללקט משם גרגירים בזויים להשביע את רעבונה. הבת ידעה את התשובה, והיא ציטטה את הפתגם: "מלח ממון – חסר". המלח שימש כאמצעי לשימור מאכלים. ה"חומר המשמר" שיש לערבו בנכסים, הוא ההחסרה מהם לצורכי צדקה. זהו האמצעי היחיד לקיומם ולשימורם של נכסים. אמצעי זה לא הופעל כראוי בנכסיו של נקדימון.

חז"ל תמהו על כך, וכי כיצד ניתן לומר על נקדימון שלא תרם לצדקה, והרי כאשר היה יוצא מביתו, היו מציעים תחתיו כלי משי כדי שילך עליהם. ואחרי שהיה עובר, היו העניים נוטלים "שטיחים" אלו ומתפרנסים מהם. כיצד אם כן, ניתן להבין שנקדימון נענש על כך שלא נתן צדקה?

הגמרא משיבה, שאמנם הוא פיזר צדקה ביד רחבה, אולם בהתאם לעושרו הרב, היה עליו לפזר יותר. על כל אחד לפעול בהתאם לדרגתו הייחודית.

עיקרון זה תקף בכל תחומי עבודת ה', הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית.

אמנם נקדימון בן גוריון נתן אלפי זהובים לעניים, אך מידת הדין של מעלה שפטה אותו לפי דרגת עשירותו מאחר שלא מילא את שהיה מוטל עליו.

כל אדם נתבע לעבוד את בוראו בהתאם למדרגתו. הנהגות שהן טובות ומספקות ביחס לאיש מן השורה, אינן מספקות כלל ועיקר ביחס לאדם מורם מעם.

אלעזר הכהן, דוקא בשל היותו נשיא נשיאי שבט לוי, הוטל עליו משא כבד בהרבה מאשר יתר אחיו הלויים. המנהיג הנושא את משא העם, משמש כאבוקת אור לפני המחנה, ועליו להצטיין במילוי תפקידו באמונה.

[ערכים]