ספירה מתוך חיבה

הספירה העניקה צורה ועיצוב למחנה העבדים נעדר האישיות. הספירה לוותה בהתארגנות לשבטים, לבתי אב ולמשפחות, כמובא בפסוק: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות" (במדבר א', א'-ב').  הספירה היתה מדויקת ומחושבת עד לאדם האחרון שבכל שבט. כך זכו השבטים לפסוקים שלמים ולפירוט מלא של מספר אנשיהם.

אך נשים נא לב, מי הוא המחייב למנות את העם? האלוקים היודע היטב את מספרם גם בלא ספירה זו. אם כן, מדוע הוא זקוק לה?

אכן, אין הוא זקוק לה כלל. ספירה זו היתה למענם, למען התחושה האישית שלהם. למען ירגישו בערך העצמי המתחיל לנבוט בקרבם, ערך עצמי גם כקבוצה וגם כפרטים.

כי "מתוך חיבתם מנאם".

ראו נא, עד כמה מדויק הפסוק המצווה על ספירת העם. לא נאמר בו, לדוגמה: אסוף את העם וספור אותו, אלא: "שאו את ראש בני ישראל" (שם). "ואין לשון שאו אלא לשון גדולה" (רמב"ן – שם).

שכן ספירה זו תביא את העם בהכרח לנשיאת ראש, לזקיפות קומה, לתחושת הערך העצמי. אלו הם תנאים ראשוניים להתגבשותו של עם, שיהיה מסוגל לקבל על עצמו אחריות אישית ולאומית, מטרות ויעדים ברורים, ויחד אתם לצעוד אל תוך ההיסטוריה.

לא ספרו אותם כעדר בקר, כאסירים בכלא. הספירה היתה קשורה ישירות "למשפחותם לבית אבותם" (שם). עבדים בכל העולם הם נעדרי משפחה במובן המקובל של המילה. אבותינו, העבדים המשוחררים, היו זקוקים לה למשפחה במשמעותה הנאצלת, בתחילת דרכם כבני חורין.

כי אנו יודעים שזהותו האישית של האדם קשורה קשר בל יינתק לביתו, למשפחתו.

זהות זו מלמדת רבות על תחושת השיוך של האדם, על רצונו העז להיות חלק ממשהו הגדול ממנו אישית. רע לו לאדם שאבד לו קשר זה, והוא נע ונד בעולם ללא עבר משפחתי להתרפק עליו.

היה זה מניין ראשים בהתייחסות ישירה לבתי אבות. עוד אמצעי התורם לקשר האישי של הפרט לקבוצה. קשר הבונה זהות.

ואין הדברים משניים כלל וכלל. במעמקי קשר זה טמונה האפשרות לקבל את התורה. זהו הקשר המאפשר לעם להפוך מעם המונע על ידי הכוחות האפנתיים בעולם, לעם שבמוסרו ישנה את התולדה האנושית.

יסודו של כל עם במשפחה. אין עם החזק יותר מחוליה בסיסית זו. אם רפה היא, יימוטו עמה יסודות העם והחברה. אין עם בלא משפחה. רק באמצעותה ניתן להעביר מדור לדור תכנים, ערכים וייעוד. רק אב יכול למסור לבנו את לפיד המוסר, התורה והזהות היהודית, למען יעבירו הלאה מאב לבן, מאב לבן.

[ערכים]