יום החמישים

על מה אבדה הארץ?

 

שאלה זו הובאה לפתחם של החכמים הנביאים ואף לפתחם של מלאכי השרת… ולא פירשוה…

 

עד שבא הקב"ה וענה את התשובה…

 

על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה…

 

מבארת הגמרא שלא ברכו בתורה תחילה…

 

האומנם?

 האם זה נשמע הגיוני?

 

על שלא ברכו בתורה תחילה מגיע עונש כה גדול?

 

זאת ועוד…

שכן, בית ראשון חרב מפני ג' דברים רעים שהיו בו (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) ובית שני חרב מפני שנאת חינם, וכי יש מקום לומר שחורבן הארץ הגיע על שלא ברכו בתורה תחילה???

וכך השיב הב"ח (בית חדש – רבי יואל סירקיש 1561-1640) על שאלה זו…

 

ודאי שהחורבן בא בעוון עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים… ואף על שנאת חינם…, אולם השאלה צריכה להישאל, כיצד הגיעו למצב שכזה? כיצד מגיעים לתהום זה ששפיכות הדמים וגילוי עריות זכו להיות בכותרות העיתונים ובמהדורת החדשות מידי יום ביומו ומידי שעה בשעתו…

 

והתשובה לכך היא…

שלא ברכו בתורה תחילה!

 

הכיצד?

נראה, כי יש תורה ויש תורה…

נדמה איפה כי 'תורה' השגורה בפי העם אינה התורה אותה קבלנו בסיני…

 

שכן…

אין לימוד התורה כמקצוע… אין לימוד התורה לצורך דוקטורט… אין לימוד התורה כאמצעי…

לימוד התורה הוא מטרה בפני עצמה!

 

כשנלמד את התורה, נביאים וכתובים… לא נלמד אותם על מנת שנוכל לענות נכונה במבחן כזה או אחר… לא נלמד אותם על מנת להשיג תעודה כזו או אחרת… לא נלמד אותם להעשרת ההשכלה…

נלמד אותם על מנת ללמוד ממנה אורחות חיים!

 

נלמד אותם על מנת שתורה זו תתווה את דרכינו על כל צעד ושעל במהלך חיינו!

 

נלמד את התורה על מנת שתשפיע היא עלינו שפע של רוחניות, קדושה וטהרה!\

 

ולצורך זה עלינו לברך בתורה תחילה!

 

אם מכירים אנו בעובדה זו, אם חיים אנו בתחושה זו כי התורה היא חיינו, לא נשכח לברך, לא נשכח לכוון בברכה זו, נכיר בה כי היא חיינו ואורך ימינו.

 

אם לא נחוש כך, חלילה…

 

אם נשתמש בתורה כמקצוע ו/או כאמצעי…

 

שוב לא נשים לב על ברכת התורה, שוב לא נחוש כי זהו האות והמפתח לחיינו…

 

ואז…

ההשלכות הינם קשות וכואבות…

 

וכפירושו של המלבי"ם (משלי יד, כו) כי הלומד תורה בלא יראה הרי כי מוקשי היצר יפילוהו בנקל, ורק יראת ה' היא תאסור את כוחות הנפש במוסר, בל ימוש מחוקי החכמה בשום פעם…

 

והתוצאות… שלא ברכו בתורה תחילה… בכך שהתייחסו לזה כמקצוע, ו/או שלמדו את התורה כאמצעי ולא כתכלית… הגיעו לידי עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים!

ועל כך נחוג את יום החמישים – חג השבועות.

 

שהלא, יום מתן תורה ביום החמישים ואחד היה (ראה גמ' שבת פו:) וכיון שכך, על מה נחוג את יום החמישים? הלא ביום זה עדיין לא קבלו ישראל את התורה?

 

אכן, ביום החמישים נחוג את סיום ההכנה לקבלת התורה…

שכן יראת חטא והיא היציאה ממ"ט שערי הטומאה, וההכנה לקראת קבלת התורה היא הקודמת לחכמה במעלה ובזמן (מהרש"א).

 

וכך כותב הרש"ר הירש זצ"ל:

ונמצא שיום החמישים לעומר איננו זיכרון ליום מתן תורה, אלא ליום שלפני מתן תורה… ונמצאת אומר: לא יום ההתגלות שבסיני, אלא יום סיום הספירה שלקראתו הוא שנקבע ליום חג….

 

חג מתן תורה איננו מתייחס לעובדה של נתינת התורה, אלא הוא חוגג את הכנת עצמנו להיות ראויים לקבלת התורה, היום שלפני מתן תורה… היום שבו היו ישראל מוכנים לייעודם הגדול לקבל את התורה…

 

הרי אין חג השבועות קרוי על שם המצוות הנהוגות בו, אלא על שם הספירה שהכינה לקראתו.

 

אכן, זכינו…

בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ…

וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים. וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת…

וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ…

ועל כך נתפלל ביום זה…

הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ. וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם. לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק…