"חמישים שנה על אותו כסא"

לקראת חג מתן תורה, כך היה דבק בתורה כל ימיו גדול רבני הדור הרב יוסף שלום אלישיב זצ''ל
הגדל

 

אחרוני האורות בבתים כבים ושוקעים לתוך לילה מנומנם, בעוד בבית הישן זורח אור התורה, לא יכבה. מרן רבי יוסף שלום אלישיב כבר השכים לעוד יום תורה שכולו תורה, לאחר שנת לילה מתומצתת. בניגונו המתוק, המפורסם, שדי בהאזנה לו כדי להתאוות לתורה, הוא בונה מהלכים וסותרם, במשא ומתן עם החברותא המתאים ביותר שלו, הוא וגמרתו.

 

בשונה מכל לילה, הלילה הזה הוא ליל שימורים, לילה הנשמר משינה, לא רק כאן, אלא בבתים רבים ברחבי העיר. ספירת הקולות מן הקלפיות, שנסגרו אך לפני ארבע שעות, נמשכת במלוא המרץ, אי שם בחדרים עשנים, ואוהדים חוצי מחנות נותרו הלילה ערים כדי להגיע לרגע האמת, שבו תוכרע זהותו של ראש העיר הבא.

 

אחוזים ניכרים מקולות המצביעים כבר נבחרו, וההכרעה מתחילה להסתמן בברור. אל חדר הלימוד המוצף בשברי סוגיות ניגש נכדו של הרב. הוא ידע עד כמה טרח סבא וכילה מזמנו היקר מכל אוצר, כדי לקרוא בקריאת קודש ליראי ד' וחושבי שמו, להצביע עבור המועמד השייך למחנה היראים. הוא ידע איזו חשיבות נותן סבא לבחירות, בשל גופי התורה וההלכה הנגזרים מזהותו של מושל העיר הבא.

 

רק לכן הוא אזר אומץ וניגש לסבו לדווח לו על תוצאות הבחירות. רבי יוסף שלום אלישיב, מי שדאג מביתו ברחוב חנן לתוצאות הבחירות, שקרא בלב נרגש להצביע בעד עולם התורה ולבחור בחיים, הביט בו בתימהון. תוצאות של בחירות שגופי תורה נגזרים ממנו, הן חשובות, אבל התורה עצמה, חשובה, חשובה יותר מכוח. אי אפשר לעצור ממנה, רק כדי לענות לשאלה המטרידה: מי נבחר לבסוף...

 

הסיטואציה הזו היא אחת מאין ספור, במסכת חיים שהיא רצף של תורה בחום היום, תורה באישון ליל, תורה לעת שמחה שנלמדת באף. גם משא העם הזה, מונח על כתפיו ועל ליבו ומוחו, אינו מסיר לרגע מראשו את כתר התורה.

 

בהזדמנות אחרת, ערב חג השבועות תשנ"ו, והימים ימי בחירות, הטרדות והשאלות גברו למעלה ראש, רבי יוסף שלום אלישיב אמר למקורבו: 'זהו, כך אי אפשר להגיע לקבלת התורה' – יצא מן הבית והסתגר במקום שאהבה ליבו: בית הכנסת 'אהל שרה'... (ספר השקדן, עמ' 242)

 

"כבר חמישים שנה הוא יושב שם, כמעט על אותו כסא", אמרה פעם הרבנית ע"ה לאברך שביקש לשאול שאלה דחופה ונשלח לבית הכנסת תפארת בחורים, שם ימצא את פוסק הדור, כמו תמיד...

 

סדר יומו של רבי יוסף שלום אלישיב כלל השכמה שעות רבות בטרם יאיר השחר, לאחר שינה קצרה. גם בימים שבהם איחר לעלות על יצועו, היה ממלמל פסוק מסוים ומתעורר בדיוק בשעה היעודה, ללא סיוע של שעון מעורר.

 

החל משעות לפנות בוקר מתנגן קול התורה ושקלא וטריא במרחבי הבית. לאחר שעות לימוד ארוכות ניגש הרב לתפילת שחרית בשעה 6:30 בבוקר, כאשר נימוקו הוא, שמאחר שיש המבקשים להתפלל במנין שלו, תפילה בשעה מוקדמת יותר תהיה טרחה עבורם.

 

לאחר התפילה הוא שב לעיסוקו: שקידה בתורה בנעימה חודרת לב עד לשעות הצהרים. לאחר מנוחה קצרה הוא שוב ניצב על משמרתו ליד הגמרא. כשהשיעור מתקיים היה יוצא לעבר ה'קרוון' המפורסם, שם התקבצו המונים לשמוע את דבר ד', זו הלכה וזו תורה.

 

כך מילדות ועד זקנה ושיבה, ועד שנסתלק מאיתנו לגנזי מרומים (כח' בתמוז תשע''ב), שקידה ארוכה ובלתי נפסקת, התמדה שאינה יודעת גבולות. כך גדלים בתורה.

 

[משפחה]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד