מתי נולדה תורה שבעל פה?

 

 

חשוב להבהיר אי הבנה נפוצה, לגבי תפקידה של התורה שבעל-פה ביהדות.

 

התורה שבעל-פה אינה פירוש שנכתב על התורה שבכתב. למעשה, התורה שבעל-פה קדמה לתורה הכתובה. כשעם ישראל ניצב בהר סיני לפני 3,300 שנה, הקב"ה העביר להם את 613 המצוות יחד עם הסברים מעשיים לקיומן. בנקודת זמן זו, המידע כולו הועבר בעל-פה.

 

רק 40 שנה מאוחר יותר, זמן קצר לפני פטירתו של משה רבינו וכניסת העם לארץ ישראל, כתב משה את ספר התורה (המוכר גם כ'תורת משה' – חמשת חומשי התורה) ונתן אותו לעם ישראל.

 

לשם מה צריך את התורה שבעל-פה?

זהו סיפור על בחור שהציע עצמו לעבודה בחברה יוקרתית להשקעות בנקאיות. המראיין מתבונן בקורות החיים שלו ואומר: "אני רואה שהיית בבית הספר למנהל עסקים. טוב מאוד. אמור לי, באיזו שנה סיימת?

 

הבחור עונה: "1990"

 

"1990. יצא לך ללמוד בקורס של פרופסור איינשטיין?"

 

"איינשטיין? לא."

 

ומה בקשר לפרופסור כהן? הוא אחד מהפרופסורים המפורסמים ביותר בבית הספר למנהל עסקים. אדם מבוגר, עם שיער כסוף. פגשת בו?"

 

"לא. מעולם לא שמעתי על כהן."

 

"הלכת לבית הספר למנהל עסקים ואתה לא מכיר אף אחד משני הפרופסורים המפורסמים ביותר?! אני לא מבין. היית שם או לא?!"

 

"ובכן, אני מוכרח להיות כן אתך. לא ממש הלכתי לבית הספר הזה. השותף שלי לחדר, למד שם. הוא הביא הביתה את כל הסיכומים והמחברות ואני קראתי כל מה שהוא הביא… ואז, כאשר הוא קבל את התואר, הבנתי שגם אני עשיתי זאת…"

המראיין לא התרשם במיוחד והבחור לא זכה במשרה הנכספת (ואם הוא כן, אז החברה הזאת כבר פשטה את הרגל…).

 

ובכן, למה לא מספיק לקרוא את הסיכומים על מנת להיחשב כבוגר של קורס?

 

משום שצריך לשמוע את ההרצאות. קיים מידע רב כל כך שנמסר על ידי המרצים ושאין בכוחו של אף סיכום להכיל באופן מלא. אם אתה רוצה להגיע להבנה מלאה של טקסט, מה תהיה הדרך הטובה ביותר להגיע לכך? לשאול את המומחים: "מה עומד מאחורי זה? תסבירו לי בבקשה."

 

מידע בצורתו הכתובה, מעצם הגדרתו, משני ומוגבל בהיקפו. זו הסיבה, שבשלה התורה שבעל-פה גדולה ורחבה פי כמה וכמה מהתורה הכתובה! (ובאמת, התורה שבעל-פה היא אין סופית. היא כוללת בתוכה את התורה כולה, אשר – כביטויו של הבורא האינסופי – מוגדרת בעצמה כאינסופית).

 

יתרונה של התורה שבעל-פה

 

אם הרעיון של מסירת תורה שבעל-פה כל כך מוצלח, אז למה לא ניתנה כל התורה בעל-פה? משום שהתורה הכתובה נחוצה לשמירת הבסיס. אילו כל התורה הייתה שמורה בזיכרוננו, אזי לעולם לא הייתה לנו נקודת מוצא. חייב להיות גרעין תמציתי ללימוד התורה.

 

הרב אריה קפלן מסביר, בספרו "מדריך למחשבה יהודית":

 

התורה שבעל- פה ניתנה, על מנת שתעבור מפה לאוזן. היא הועברה ממורה לתלמיד באופן כזה, שאם התעוררה אצל התלמיד שאלה כלשהי, הוא היה יכול לשאול אותה ובכך למנוע אי בהירות. טקסט כתוב, מצד שני, לא משנה עד כמה הוא מושלם, יהווה תמיד מושא לפרשנות שגויה.

 

מעבר לכך, תפקידה של התורה שבעל-פה היה לכסות אינספור מקרים, שיתעוררו במשך הזמן ובלתי אפשרי לכתוב אותה בשלמותה לעולם. כמו שכתוב בקהלת "עשות ספרים הרבה אין קץ" (י"ב,י"ב). לכן נתן הקב"ה למשה סידרת כללים, בעזרתם יכולה התורה להיות מושלכת ומיושמת על כל מקרה אפשרי.

 

אם התורה כולה הייתה ניתנת בכתב, כל אחד היה יכול לפרש אותה כרצונו. דבר כזה היה מוביל לפירוד ולמחלוקות בין האנשים, שהיו מקיימים את דברי התורה באופנים שונים. התורה שבעל-פה, מצד שני, דורשת סמכות מרכזית, אשר תשמר אותה, מה שיבטיח את אחדות עם ישראל…

 

לימוד בעל פה, עוזר לזכור

 

האם יש לך אנציקלופדיה? מתי הייתה הפעם האחרונה שפתחת אותה? מרבית האנשים לא הסתכלו באנציקלופדיות שלהם המון זמן. בדרך כלל, הזמנים היחידים בהם אנחנו משתמשים באנציקלופדיה, הם כשאנחנו צריכים לבדוק נושא ספציפי ובשאר הזמן, זהו ספר שיושב לנוח על המדף…

 

זו לא הייתה מטרתו של האלוקים בהמצאת התורה שבעל-פה – היהדות אינה 'לקט מקורות', שהוכן על מנת שישב על המדף. את התורה אמורים לחיות ולהפנים ולשם כך אנחנו צריכים להכיר אותה ישר והפוך. מסיבה זו נתן הקב"ה, הן את התורה שבעל-פה והן את זו שבכתב. העקרונות הבסיסיים כתובים, אבל כל השאר חייב להילמד בעל-פה, תוך עידודו של כל יהודי לשנן באופן קבוע על מנת לזכור.

 

מעבר לכך, כאשר הרעיונות מועברים בעל-פה, הם חייבים לעבור באופן ישיר מהמורה לתלמידו, או מההורה לבנו. בדרך זו, התורה שגורה תדיר על שפתי כולם, משוחחים עליה ומבהירים אותה.

התלמוד מחזק רעיון זה (עירובין נ"ד עמוד ב'):

תחילה מסבירה הגמרא מה היה סדר לימוד התורה שבעל-פה. משה היה שומע את הדברים מפיו של הקב"ה, אחר כך מלמד את אהרון, אחר כך את בני אהרון (בנוכחותו של אהרון), אחר כך את הזקנים ולבסוף את כל העם. כך היה יוצא שאהרון היה לומד כל דבר 4 פעמים.

 

אמר רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידיו ארבעה פעמים. ו(הדבר נלמד בדרך של) קל וחומר – ומה אהרון שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה (הקב"ה), כך הדיוט (אדם פשוט) מפי הדיוט – על אחת כמה וכמה!

 

רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו (עד שהוא יבין)? שנאמר (דברים ל"א,י"ט): "ולמדהּ (למד את התורה) את בני ישראל", ומניין עד שתהיה סדורה בפיהם? שנאמר (שם): "שִׂימהּ (תשים אותה) בפיהם". ומניין שלהראות לו פנים (הסברים וצדדים שונים)? שנאמר (שמות כ"א,א'): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

 

חיי היהודים לאורך ההיסטוריה היו קשים ומלאים ברדיפות, רציחות וגלויות, עד שנוצר חשש, שחלקים שלמים מן התורה שבעל-פה ייעלמו ויישכחו. חלקים אלה נכתבו וקובצו במשנה (ואחר כך בגמרא). אולם גם בימינו, רוב המידע עדיין מועבר בעל-פה.

 

האלוקים – בחכמתו האינסופית – המציא את השיטה המושלמת להעברת התורה לאורך הדורות. לא מדובר בחוק כתוב, לא מדובר בחוק שנמסר בעל-פה – אלא שילוב של שניהם גם יחד.

 

[אש התורה]