מכירת חמץ לגוי

ניתן למכור את החמץ שברשותינו לגוי כדי שלא נכשל באיסור בל יראה ובל ימצא. מכירת חמץ נעשית אצל רב מוסמך בדומה לכל עיסקה בה חותמים שני צדדים במשרד עורך הדין.

א. אדם שיש לו בביתו או ברשותו חמץ בפסח, עובר על איסור התורה של "בל יראה ובל ימצא". ולכן חמץ שקשה לבערו, וכן מוצרי מזון שבעת יצורם לא היתה השגחה על כשרותם לפסח, מוכרים לגוי באמצעות רב. (ע"י חתימה על שטר הרשאה ועשית קנין, נעשה הרב שליח למכור את החמץ.) המכירה לגוי מעבירה את החמץ במכירה גמורה ומוחלטת (גם חוקית ומשפטית) לגוי, והחמץ אינו של היהודי. את החמץ המכור יש לרכז ולסגור כל ימי הפסח במקום מסוים ומסומן, כדי שיזכרו שהוא נמכר לגוי. את החתימה והקנין ניתן לבצע גם כמה ימים לפני חג הפסח. ביום י"ד בניסן משעה שהחמץ אסור בהנאה השעה החמישית הזמנית, כבר אין אפשרות למכור את החמץ לגוי, והמכירה אינה חלה.

ב. חמץ גמור [כגון: לחם, בירה, ביסקויטים, שקדי מרק, אטריות] יש אומרים שאין למכרו וישרפנו בשריפת חמץ.

ג. אבל אם יש בדבר הפסד כספי גדול, כמו בעלי מפעלים וחנויות שיש ברשותם כמות גדולה, אז מוכרים גם חמץ גמור.

ד. במכירת החמץ מוכרים רק את החמץ הדבוק בכלים ולא את הכלים עצמם, שלא להכנס לחשש חיוב טבילת כלים לאחר הפסח.

ה. לכתחילה אין להכנס לאחר המכירה למקומות המושכרים לנכרי, ולכן המשכיר את הדירה כולה או חדר וארון, יוציא לפני הפסח את הדברים שהוא סבור שיזדקק להם בפסח. נהוג שהרב המוכר את החמץ מבקש מהגוי רשות כניסה להוצאת חפצים באם יהיה צורך בהם בפסח. ולכן בשעת הצורך אפשר להוציא חפץ מהארון או החדר שהושכר לגוי

ו. בבית משותף רשאי כל אחד מהשכנים למכור ולהשכיר לנכרי לפסח את כל הרכוש המשותף, כגון מקלט, גם ללא הודעה ובקשת רשות מהשכנים

ז. מי שיש לו מניות עם זכות הצבעה במפעלי חמץ, צריך לכוללם במכירת חמץ.

ח. אין לפתוח את הארונות ולהשתמש בכלי החמץ לאחר שנמכרו לנכרי, עד מוצאי שביעי של פסח (יום טוב האחרון של פסח). בשנה שהיום הראשון של פסח חל בשבת, (וממילא היום האחרון הוא יום ששי) האיסור הזה נוהג עד מוצאי שבת קודש שהוא אסרו חג של פסח.

חמץ שעבר עליו הפסח (כלומר, חמץ שבזמן הפסח היה של יהודי) אסור באכילה ובהנאה (כל שימוש שהוא) לעולם. ולכן כשקונים מוצרי חמץ לאחר הפסח, יש לברר אם אינם אסורים באיסור זה. בחנויות ומסעדות מוצג לצד תעודת הכשרות אישור מכירת חמץ.