תפילה בציבור – הביזנס הטוב ביותר

"ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו" (ויקרא כ"ו, ה').

 

על הבטחתה של התורה, כי בשעה שבני ישראל יעשו רצונו של מקום ירדפו חמישה מהם מאה אויבים ומאה מהם רבבה של אויבים, מביא רש"י בפירושו את שדרשו על כך חכמינו: "וכי כך הוא החשבון?, והלא לא היה צריך לומר אלא: מאה מכם שני אלפים ירדופו. אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה". שכן, כוחם של ישראל על אויביהם אינו עולה כאן ביחס שוה. כאשר חמישה מתוועדים יחד לדבר מצוה גדול כוחם עד כדי יכולת בידי כל אחד מהם לרדוף עשרים ואילו כאשר מאה מתוועדים יחד לדבר מצוה עולה כוחם וכל אחד מהם יכול לרדוף מאה אנשים.

 

מרן בעל ה"חפץ חיים" זצ"ל מצטט מדרש זה שעה שהוא קורא להקפדה על תפילה בציבור. הוא מבקש להוכיח כי מלבד עצם השכר הגדול של התפילה בציבור עוד זוכה המתפלל בציבור למעלות נוספות. לאחר שהוא מצטט את לשונו של שלמה המלך, האומר: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'" (משלי ב', – ד'), הוא מזרז לבוא ולהתפלל בבית הכנסת בשל חישוב רווח פשוט. "בעניני הכסף ידוע", כותב אותו צדיק, "אם מזדמן לאדם עסק, שיכול להרויח חמישה זהובים, ועוד עסק שיכול להרויח ממנו כפלי כפליים, בודאי יתחזק ליטול העסק שירויח הרבה".

על מרן בעל "קהילות יעקב" זצ"ל מסופר, כי גם לעת זקנותו, כשההליכה קשתה עליו מאד, הקפיד ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל במנין מידי יום. רק בימיו האחרונים, כשתשישותו גברה עליו עד שגם הליכתן של דל"ת אמות כבדה עליו, התיר לעצמו את התפילה בביתו. וכדי שלא להטריח על אחרים התפלל ביחידות.

 

מפורסמת היתה גם הקפדתו הגדולה של ראש ישיבת חברון, הגאון רבי אהרון כהן זצ"ל, אשר חרף חולשתו הטבעית הקפיד שלא לוותר על תפילה בציבור. כשהתאכסן פעם בעיר בת ים איחר לצערו את המנין הקבוע לשחרית. צערו היה גדול מאד. בעיר כבת ים לא ניתן היה למצוא עוד מנינים ומצד שני לא בא בחשבון ויתור על הנהגתו הקבועה. משהבין רבי אהרון כי לא ימצא מנין, קם ועשה מעשה. "בעיר גדולה כמו תל אביב מן הסתם יש עוד מנינים", אמר ונסע לתל אביב.

 

ומצוה זו, תפילה בציבור, עומדת גם במקום שבו גורמת למניעתו של רווח כספי. אמנם אין אדם מחויב להפסיד מכספו כדי להתפלל בציבור, ובמקרה של הפסד הוא רשאי להתפלל ביחידות, אך אל לו לבטל תפילה בציבור אם כתוצאה מכך ימנע רווח כספי. בעל "משנה ברורה" מביא בספרו את המסופר על רבה של המבורג, הגאון רבי זלמן מירלש, אשר נמנע מלבוא בעסקה כספית מבטיחה, כדי שלא לבטל תפילה בציבור. היה זה כשצעד רבה של המבורג ברחובה של עיר, מעוטף בטלית ועטור בתפילין, עושה דרכו לבית הכנסת.

 

בדרכו פגש בסוחר יהלומים שביקש להציע לו עסקה טובה שהכנסתה היתה מובטחת. על הפרק עמדה שאלתה של הכנסה יפה ומכובדת, אך מנגד היא היתה כרוכה בסטיה מהדרך אל ביתו של הסוחר, מה שהיה גורם כי הרב יצטרך להתפלל ביחידות. רבה של המבורג ביקש מהאיש להמתין ואמר לו כי יהיה מוכן לגשת כדי לבחון את ההצעה לאחר שיחזור מבית הכנסת. מכאן פנה הרב לדרכו והלך לבית הכנסת.

 

אך הסוחר לא המתין. עד שחזר רבה של המבורג מבית הכנסת התברר כי האבנים נמכרו והקונה הרויח כמה אלפי רובלים. לפי המסופר גרמה המכירה אושר רב לרב, אשר הבין עתה כי השליך ממון רב כדי שלא לבטל תפילה בציבור. ("משנה ברורה" סימן צ' ס"ק כ"ט).

 

אם ברצונך לקבל את המאמר השבועי של הרב ירחמיאל קראם שליט"א בדוא"ל

שלח בקשה ל: rkram1@bezeqint.net הרב ירחמיאל קראם שליט"א