שכרו של העמל

 

מוֹטְקֶה החייט – מפורסם היה בעיירתו.

רק הדלים שבעירה לא זכו ליהנות מהיכולת לרכוש ולתפור את בגדיהם אצל מוֹטְקֶה החייט…

אף מעיירות סמוכות באו על מנת שמוֹטְקֶה יתפור להם בגד על פי מידתם לרגל שמחה כזו או אחרת, וזה כלל לא היה פשוט…

צריך היה לבא על מנת לבחור את סוג הבד, צריך היה לבא על מנת לקחת את המידות המדוייקות של האדם לו מיועדת החליפה, צריך היה לבא על מנת לעשות מדידה, לראות האם אכן הכל עומד ונעשה כשורה…

ואו אז – – –

צריך לבא לקחת את החליפה המהוללה…

ולמרות כל זאת, יבואו כולם למוֹטְקֶה…

'איך לא' יאמרו תושבי המקום, 'חייט כמו מוטקה לא תמצאו באף מקום'.

ומוֹטְקֶה ידע זאת. אף ר' אברום הגיע ממרחקים על מנת לזכות לרכוש ולתפור לעצמו חליפה ראויה לרגל נישואי בנו בשעה טובה ומוצלחת…

את אשתו שלח בראשונה על מנת שתבחר את הגוון המתאים לחליפתו, הוא סומך עליה, היא מבינה די והותר, אין הוא צריך לצאת בשביל זה…

כשהבד הנבחר הגיע לבית מלאכתו של מוֹטְקֶה, התקשר הוא לר' אברום על מנת להזמינו לבא לקחת ממנו את מידות גופו על מנת שהחליפה תעמוד כראוי…

ור' אברום הגיע…

מוֹטְקֶה רשם לפניו את מידותיו, הוא אף שאל באיזה אורך ירצה הוא את החליפה, עם או בלי פֶנסִים, עם מנז'ט או בלעדיו, דגם 1/2/3/4/5 כפתורים או חלילה יתרה מכך, מלפנים או מאחור…

וכל זאת על מנת שר' אברום יהיה מרוצה, כמה שיותר.

המלאכה לא הייתה קלה כלל ועיקר. כסף לא גודל על העצים הרהר הוא לעצמו תוך כדי חיתוך הבד של ר' אברום…

השרב הכבד לא מנע ממוטקה לעבוד תחת מעמסה כבדה ולוח זמנים עמוס, עונת החתונות כבר החלה ולפיכך עליו לעבוד במרץ על מנת לספק לכל את מבוקשם…

כשהבגד התחיל לקבל צורה… לאחר שעות רבות של עבודה התקשר הוא לר' אברום והזמינו לבא למדוד את חליפתו על מנת שיוכל לסיימה כראוי, בהקדם.

ר' אברום הגיע שוב לבית מלאכתו של מוֹטְקֶה החייט, הוא מדד את המכנס, לבש את החליפה בזהירות על מנת שלא יידקר מהמחטים שתפסו את חלקי הבגד…

והביט בַמראה… בעצמו.

זה היה נראה לו מאד יפה… הכל היה מונח עליו כמו שהוא חלם להֵראות בחתונת בנו… אבל משהוא לא הסתדר לו…

הוא הסתכל שוב ושוב מכל הזוויות וחיפש מה מפריע לו…

והוא מצא…

אוי… צעק הוא למוֹטְקֶה…

מדוע הכנת לי חליפת סינגל… בת 3 כפתורים…

הלא ביקשתי ממך שתתפור לי דגם אחר… 'דַאבל שמו…'

שכחת שאני לא בחור צעיר… אני מחתן את בני בעוד כשבוע… אינני יכול ללכת בחתונתו עם חליפה שכזו… כמו של החתן הצעיר…

ר' אברום השיב לו מוֹטְקֶה, מה זה משנה, דאבל סינגל וכל השטויות האלה… העיקר שהחליפה עומדת עליך יפה. שכן להפוך עתה ז'קט זה לדגם שונה לא שייך כלל וכלל…

ור' אברום בשלו: אני הזמנתי דגם מסויים אותו אבקש לקבל!

מוֹטְקֶה ידע כמה הוא השקיע בשביל ר' אברום…

הוא יודע כמה קשה היה לעמוד בשרב הכבד הזה ולתפור לו את הבגד כראוי, הוא יודע כמה השתדל בשארית כוחותיו לגמור לו את הבגד כמה שיותר מהר, הוא יודע שאת כל כוחו נתן בחליפה זו.

אולם זה לא עזר לו – – –

ר' אברום השאיר למוֹטְקֶה את החליפה ועזב בזעם את בית המלאכה.

מוֹטְקֶה ביקש שישלם לו רק חלק מהסכום שנקבע מראש, הוא הסכים אפילו לעשות לו 70% הנחה, אבל את ר' אברום זה לא עניין…

הוא עמל שעות רבות – לשווא!!!

ועל כך אמר רבי נחוניא בן הקנה בתפילה ביציאתו מבית המדרש: "מודה אני לפניך… ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות… שאני משכים והם משכימים… אני עמל והם עמלים… אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר!"

נכון…

הוא השקיע את כל כוחו בחליפתו של ר' אברום, הוא השקיע שעות רבות בהכנת החליפה, אולם הוא לא יקבל פרוטה בשכרו, שכן לא תפר את הבגד כפי שביקשו ממנו. הוא עמל, ואינו מקבל שכר!

אולם, אנו עמלים בדברי תורה, ומקבלים שכר!

אף אם יתברר כי הבנת דברי התורה שלמדנו אינו מדויק, אף אם יתברר כי בטעות יסודה. מכל מקום, הוא יקבל שכר על לימוד התורה, אף שניה אחת לא תקופח!!!

ולא רק בעולם הבא, אלא אף בעוה"ז…

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – שתהיו עמלים בתורה (רש"י), הרי כי אז התבואה תהי' בשפע, השלום ישרור בארצינו הקדושה, לא נזדקק לא למתווך גרמני/ מצרי/ אמריקאי…

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד…

וכל כך למה?

לפי שהאדם העמל בתורה, התורה היא קנינו…

אף חייו, חיי היום יום, שונים הם בתכלית מאותו שאינו עמל, וכך פירשו רבותינו ז"ל "אם בחוקותי" – אם תעמלו בעשיית המצוות, הרי כי אז, גם כשתלכו ברחובה של עיר, לא תתבלבלו מהרעש, מהשאון, ומשאר מרעין בישין הממתינים לנו בחוץ…

ולפיכך – – –

אשרינו שאנו יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אשרינו שעמלים אנו בתורה ושכרה אף בעולמינו טמון הוא בצידה.

ולפיכך – – –

לא נצטרך 'להשלים' את הלימודים שאינם נלמדים בבתי הספר המונהגים על פי רבותינו…

לא יחסר לנו מאומה! לאור הבטחת התורה לוּ רק נעמול בה…

ולאותם המכפישים אותנו…

נכון, לא זכיתם לעמול בתורה…

לא זכיתם להרגיש טעמה של מתיקות בתורה…

לא זכיתם להרגיש בעצמכם את חכמת התורה וקניניה…

מבינים אנחנו מדוע אינכם מבינים אותנו…

אולם מזמינים אנו אף אתכם, להשתתף עמנו ולזכות לראות, לחוש, ולהרגיש…

את ההרגשה הנצחית, העילאית, והבלעדית של לומדי התורה ועמליה!