השגחת ה' המיוחדת בארץ הקודש

אחד מעקרונות היסוד של השקפת היהדות הוא ההכרה בהשגחה פרטית, שהיא האמונה שהקב"ה משגיח עלינו ומלווה אותנו תדיר. אנו מכירים בכך שכל המאורעות שאירעו לנו נובעים מה' ונעשו בהתאם לרצונו. לאמיתו של דבר, צריכה אמונה זו להפוך לקניין בנפשו של כל יהודי בכל מקום שבו הוא נמצא. המתבונן במקרי החיים ובצירופי מאורעותיהם יבחין בוודאות בקיומה של ההשגחה האלוקית.

הדבר בולט ביותר בארץ ישראל. עם ישראל, היושב בארץ, נצטווה שלא לעבד את אדמתו בשנת השמיטה. וכך נאמר בתורה: "וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו? וציוויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא, כה כ-כא). החקלאי בן ארץ ישראל, הנוהג מדי שנה בשנה לזרוע כמות מסויימת של גרעינים ולהפיק ממנה יבול בכמות ידועה, מובטח לו כי בשנה השישית לשמיטה יאסוף לביתו תנובה הגדולה פי שלושה מהרגיל, למרות שהוא יזרע כמות זרעים זהה לכמות הזרעים שהוא זורע בכל שנה! וכל זאת, כדי שיהיה לו מקור מחיה בשנה השביעית שבה נאסר עליו לזרוע ולקצור. החקלאי שזכה ביבול זה, היה חש בעליל כיצד מן השמים דואגים למחייתו, וכי אין הוא מושלך ל'חסדי' הגורל העוור.

למעשה, לא רק אחת לשבע שנים זכה יושב הארץ להתגלות ההשגחה הפרטית בפרי אדמתו. כל יבולי השדה של הארץ גדלים במשך כל השנים מכח ההשגחה הישירה והמיוחדת של הבורא על ארץ נחלתו. מקורות המים בארץ דלים הם, ועל כך כבר נאמר לנו מראש: "כי הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא… אשר תזרע את זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים" (דברים יא, י-יא). השוני הטופוגרפי הקיים בין ארץ ישראל לבין שכנותיה אינו מקרי, הוא מהותי ומכוון מראש.

באופן עקרוני קיימות שתי אפשרויות לדאוג לתזונתם של אנשים. האחת, למלא את מחסורם מדי יום ביומו, והאחרת להפקיד בידם מאגר מזון גדול אשר ממנו הם יכלכלו את עצמם במשך תקופה ארוכה. ההבדל בין שתי הדרכים הללו נעוץ במידת מעורבותו של האחראי לתזונה. את הקרובים אליו ואת היקרים לו הוא יפרנס ישירות מדי יום ביומו, ואילו לכלכלת האחרים הוא ידאג בצורה כוללנית. ארץ מצרים קיבלה מאת הבורא מקורות מים קבועים אשר מהם ניזונים יושביה, ואילו ארץ ישראל מצויה תחת חסותו הישירה של הקב"ה, והוא עצמו מספק את צרכיה מדי יום ביומו. לפיכך, חסרה ארצנו מקורות מים קבועים, כלכלתה של הארץ תלויה בגשמי שמים היורדים בחסדי שמים התמידיים. הארץ נמצאת תחת השגחתו הישירה של ה', וסיפוק צרכיה נעשה על ידו כדי להדגיש את חיבתו המיוחדת של ה' אליה ואל יושביה.

 

[ערכים]