כשנוכרי קונה יהודי…

 

התורה קובעת כללי התנהגות לימים שבהם שוכן כל עם ישראל – איש תחת גפנו ותחת תאנתו בארץ האבות. אלו ימים שבהם נישא בית המקדש על ראש ההרים בירושלים, חוק התורה שולט ללא מצרים ומעצב את אורחות חייה של האומה. המדינה היהודית היא נושא לכבוד ולהערצת העמים, והנוכרי התושב בה כפוף, כמובן, למערכת החוקים הדתית שלנו.

מערכת חוקים זו עצמה מאפשרת לנכרי לקנות בכספו, ללא הגבלה, עבד מקרב עניי הארץ היהודיים.

"וכי תשיג יד גר ותושב עמך… ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר. אחרי נמכר גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו… וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל…" (ויקרא כ"ה, מ"ז-נ').

אכן, ליברליות למופת שנקבעה בדורות עברו, עת היו הזרים, ברוב מדינות העולם של אז, משוללי זכויות.

במדינת ההלכה יכול הנכרי לדור באין מפריע. יכול הוא לעסוק בה במסחר, בחופש כלכלי מלא, להתעשר, ואף לקנות לעצמו עבדים יהודים שישרתוהו. עלינו לזכור שקנייה זו עומדת בניגוד לאינטרסים של העם, התובע מבניו נאמנות לתורה ולמסורה. עם זאת, למרות הסכנה המוחשית לרוחו היהודית של העבד הנמכר, אין התורה פועלת בשרירות כדי לבטל את הקנייה. העסקה מעוגנת בחוק, ואין מופעלים נגדה צווי הפקעה. זכותו של הנוכרי לעשות שימוש בכספו – מוגנת. מתברר, שבתורה נשמרות זכויות האזרח של הזר.

אך ליברליות זו אינה תוצאה של אדישות התורה למצב שנוצר. ההיפך, הפרשה מפעילה את כל סמכותה הרוחנית לעורר את בני עמו היהודים של העבד לפעולה מהירה. היא דורשת מהם מאמץ עליון כדי לחלץ את הנמכר מידיו של נכרי, ומדברת על אמצעים כיצד לפעול:

"אחרי נמכר, גאולה תהיה לו" (שם כ"ה, מ"ח).

כצעד ראשון, מזהירה התורה את העם מפני הפיתוי לפעול בדרך הקלה. זו הדרך שבה צעדו כמעט כל משטרי הרוב בארצותיהם. כלומר, ניצול הכוח והשררה כדי לכפות על המיעוט האתני הזר את רצונו של הרוב. הפסוק מדגיש שלא באמצעות צווי הפקעה למיניהם מביאים גאולה לעבד. לא על ידי מערכת חוקים שתמנע את האפשרות של קניית אזרחים יהודים על ידי נכרים, או ביטולן בדיעבד של עסקאות כאלו אם נעשו, תשחררו מיד הנכרי. לא בכל אלו, כי אם בעשיית מאמץ לפדותו מידיו בכסף מלא. אספו כסף, אומר הפסוק, שלמו לנכרי את המגיע לו! עשו זאת מהר, בטרם יושפע העבד מאורחות חייו של אדונו וידרדר מבחינה מוסרית.

למרות ההתלהבות שבקיום מצוות פדיון שבויים, הזהרו! זכרו את היושר ואת האמת, שחוק התורה דורש מכם. על כן, כדי לבסס תביעת יושר זו כאן ועכשיו, מוסיף הפסוק את המילים הבאות:

"וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל" (שם כ"ה, נ').

אל תעקוף את הנכרי, אל תערים עליו ואל תרמה אותו. אל תכפה עליו פיצויים סמליים במעטה חוק כלשהו, ש"נתפר" במיוחד כדי להתגבר על הבעיה שנוצרה. עליך לשלם לו את מלוא התמורה המגיעה לו.

הפרשה, מסדירה את אורחות חיי העם בארצו וקובעת את סדרי העדיפויות המוסריות בחיי הכלכלה במדינת ההלכה. זו התמונה שציירה לנו, למען נדע מהו אופי החיים שהיא חותרת להגשים, ומהו היחס לאדם הזר הדר בקרבנו – בעולם מושגיה שלה.

 

[ערכים]