שבת הארץ

המכנה המשותף בין יום השבת לבין שבת הארץ, מתבטא בתוכנן הפנימי הזהה שבשתיהן. אותם עקרונות שקונה האדם באמצעות השביתה בשבת, הוא אמור לרכוש גם על ידי שמירת שנת השמיטה.

מההימנעות ממלאכת הקרקע בשביעית, וכן מהפקרת הפירות, עולה ההכרזה הגדולה המעידה על אדנותו של הקב"ה על כל הבריאה. גם בהימנעות מעשיית מלאכה בשבת, מצהירים ישראל על דבקותם בבורא שברא את עולמו בששה ימים ונח ביום השביעי.

המדרש מסביר את הפסוק: "גבורי כח עושי דברו" (תהילים ק"ג, כ'), אודות הללו הנמענים מלעבוד בשדותיהם בשביעית. שכן גבורה נפשית רבה באה לידי ביטוי, בכך שהאדם מוכן לראות את אדמתו במשך שנה שלמה כשהיא בשמונה, ולא לעבד אותה. בהימנעות זו מצהיר האדם כי מנהיגו האמיתי של העולם הוא רק הקב"ה.

הכרה זו כי "לה' הארץ ומלואה", המשתמעת מהשביתה בשנת השמיטה, היא המטרה שלשמה נכנס עם ישראל לארץ ישראל.

בפסוק זה באה התורה להוציא מלב הטועים את החשיבה כי התנחלות עם ישראל בארץ ישראל זהה להתנחלות של עמים אחרים בארצם. התורה שוללת גישה זו באומרה: "כי תבואו אל הארץ". מטרת הכניסה לארץ היא לצורך הגשמת המטרה הנכספת: "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה, ב'). השמיטה הינה היעד העיקרי של כניסה זו.

גם בנקודה זו מוצאים אנו הקבלה בין השבת לשנת השמיטה. על השבת אומרים אנו בתפילה: "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ". הבורא ברא את השמים ואת הארץ, כדי שתושג התכלית, שהיא שמירת השבת. השבת היא היעד העיקרי שלשמו נוצרה כל הבריאה. בנקודה זו משתווה לשבת גם שנת השמיטה. אלא שהשבת נוהגת בכל מקום, והשמיטה נוהגת רק בארץ ישראל. השבת היא המטרה של בריאת העולם כולו, ואילו השמיטה היא יעד הכניסה לארץ ישראל.

בעניין זה קיים היבט נוסף. אם ישראל אינם משמרים את מצוות שמיטת הארץ, בסופו של דבר הארץ גובה את חובה – הם ייאלצו ח"ו להשמיט את קרקעותיהם בעל כורחם, בעקבות הגלות מהארץ. למעשה, זוהי תוצאה ישירה של מעשיהם. אם בעת ישיבת ישראל על אדמתם הם מתעלמים ומפירים את המטרה העיקרית שלשמה הם הורשו להיכנס לארץ, הגמול על כך הוא אותה מידה עצמה – הארץ נעזבת מהם ונותרת שוממה.

שבעים שנות גלות בבל היו כנגד מספר השנים שבהן לא שמר העם על השמיטה, מאז כניסתו לארץ בימות יהושע בן נון.

בימינו מתעכבת הגאולה השלימה מפאת חטאים כבדים שנעשו בכל התקופות. אולם, עם זאת, מובטחים אנו שבעקבות קיום המצוות התלויות בארץ, וביניהן מצוות השמיטה, הולכת ומתקרבת הגאולה שאנו כה מצפים לה בכל יום שתבוא.

 

[ערכים]