פרשת אמור

שניים שיצאו

בתורה מסופר על שני בני אדם ש"יצאו". אצל משה רבינו נאמר: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (שמות ב', י"א), ואצל בן המצרי נאמר: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי ויקוב את השם ויקלל" (ויקרא כ"ד, י"א). לא לשווא מתבטאת התורה אצל שניהם בלשון זהה של יציאה. משה רבינו גדל בבית פרעה, הפך לנכדוקרא עוד...

הדרך החינוכית

"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם" (ויקרא כ"א, א'). חז"ל דרשו מהפסוק: "אמור… ואמרת", להזהיר גדולים על הקטנים. חובתם של ההורים להקנות לילדיהם חינוך יהודי מעולה, מהווה את אחת המצוות הבסיסיות. חובה זו מודגשת בפרשה הראשונה של "קריאת שמע". לאחר הפסוק "שמע ישראל" שהוא יסוד האמונה, מופיע הציווי: "ושננת לבניך" (דברים ו', ז'). "קבלתקרא עוד...

חייו של האדם

ימי ספירת העומר מהווים ימי הכנה לקראת חג מתן תורתנו הממשמש ובא. ככלה הממתינה בערגה לקראת יום כלולותיה וסופרת בדריכות את השבועות ואת הימים שעדיין נותרו עד ליומה הגדול, כך מתכוננת גם כנסת ישראל – הכלה, לקראת יום נישואיה עם החתן – הקב"ה. והיא סופרת בציפיה את ספירת העומר. כאשר אדם מצפה ומתגעגע לקראת מאורעקרא עוד...

ספירת העומר והגאולה

בתקופה שבין מוצאי יום ראשון של פסח (ט"ז בניסן) ועד ערב לפני חג השבועות (ה' בסיון), מברך כל אדם מישראל אחרי תפילת ערבית, ברכה על ספירת העומר, ואומר בפיו את המספר הסידורי של אותו יום. "וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (שם, ט"ו-ט"ז). בני ישראל יצאו ממצרים בפסח. לאחר מאותקרא עוד...

שותפות בקביעת החג

ההחלטה בשאלה זו בידינו היא – בידי העם. אנו הקובעים מתי נחגוג את חג הפסח, מהו תאריכו של חג השבועות, באיזה יום בשבוע נתכנס לשמוע את קול השופר בראש השנה, מתי יחול צום יום כיפור, ובאילו ימים נשב בסוכה שבעה ימים. אנו, הכוונה לנציגות הנבחרת של העם, לבית הדין גדול המורכב מחכמי התורה. אם כיקרא עוד...

סוד קיומה של המערכת

בפרשה זו, כתרגיל, נרים את המסך מעל מילים המופיעות בה ונתבונן בתהליך היווצרותן של הלכות התורה שבעל פה. בחירת הקטע לצורכי דיון זה היתה מקרית. כל קטע בכל התורה יוביל לאותם ממצאים. והרי לעיונכם הקטע שבחרנו: "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים… ולקחתם לכם ביוםקרא עוד...

הרגעים הגדולים של החיים

לאחר ההכרזה על העצמאות, היה נדמה שהנה הגיעה העת לשבת תחת הגפן ותחת התאנה בשלווה ובנחת רוח. אך יש ניצחון, יש עצמאות, יש גבורה, ומנוחה אין. מדוע ? כי לא נוצל ולא מומש "הרגע הגדול". גם למורה ותלמידו, להורה וילדו, לאיש ואשתו, לעובד ומעסיקו, ישנם "רגעים גדולים" –אז מה עושים.

מדינת ישראל וקידוש השם

בפרשת השבוע שלנו, מצווה הקב"ה את בני ישראל: "ולא תחללו את שם קודשי [ = חילול השם],ונקדשתי בתוך בני ישראל [ = קידוש השם], אני ה' מקדישכם". (ויקרא כ"ב:לב). מה הכוונה ומהן ההשלכות המעשיות של המצווה הזו? לכל יהודי יש זכות בסיסית ולמעשה אף חובה ראשונית, לדאוג לשמו הטוב של הקב"ה. אנו ממלאים את המשימהקרא עוד...

אדם ובהמה

"לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח) פרשה זו מזכירה לנו עובדה חשובה מאד: הבהמות והחיות, שאופני הקרבתן על המזבח תוארו בפרוטרוט בפרשיות הקודמות, הינן יצורים חיים, נושמים ומרגישים. מותר לו לאדם לשחטן ולהעלותן לקרבן, כשם שהרשות בידו לאכול מבשרן. אולם, גם בשעת השחיטה עליו לזכור, שאין היתר האכילה והזביחה, מתיר לו להתעלם מרגשותיהן. אזהרהקרא עוד...

הספירה קדימה

במוצאי חג הפסח, בתחילת חולו של מועד, החלה הספירה הגדולה – הספירה קדימה. כך נאמר עליה בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום" (ויקרא כג, טו-טז). עיון בספרי ההלכה מעלה את המודל הבא: בתקופה שבין מוצאי יום ראשון של פסח (ט"ו בניסן) מקיימים מצווה זו של ספירת העומר – כפיקרא עוד...