חינוך לקדושה ולצניעות

וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם: (ט"ו ל"ה)

חינוך לקדושה ולצניעות

כיצד מחנכים להקפדה על מצוות הצניעות ולשמירה על חוקי הטהרה ? האם דיבור ישיר או שמא מסר עקיף ? אולי כדאי להימנע כלל מלגשת לעניין זה ? "והזרתם את בני ישראל מטומאתם" –הכללים, הזהירויות, והכלים להתמודד.

 

בנו של החפץ חיים מספר, כי אביו קראו בהיותו בן 15 שנים, ואמר לו : "ראה, יותר לא אדבר עמך בעניין הזה, וביאר לו את עניני הזהירות בצניעות ובקדושה".

 

אמנם, ישנן גישות שונות בנושא זה, ובמשך הדורות נחלקו גדולי ישראל וטובי המחנכים האם יש לדבר עם הילד אודות עניני הזהירות באופן ישיר. או שמא עלינו להשאיר לו ללמוד ולראות מתוך לימודו, את האיסורים והזהירויות, שעליו להיזהר בענייני השמירה על הקדושה והצניעות. ואכן, מנהגים שונים נהוגים בקהילות שונות בזה, ובוודאי שלא באנו לפסוק וכל אחד ינהג ע"פ עצת רבו.

 

אולם, ישנו עיקרון אחד ברור ומוסכם לכל הדעות, והוא, שכהורים וכמחנכים, עלינו ליצור את האווירה המתאימה ואת הרקע המתאים, שעליו יוכל הילד לבנות – אם בעזרתנו או בכוחות עצמו, את יסודות הקדושה והצניעות שעליהם מוזהר היהודי.

 

לגבי כל לימוד שאנו מלמדים את ילדינו בענייני שלימות המידות או תיקונן, וכמו כן כאשר אנו מציבים בפני ילדינו כללי זהירות כאלו ואחרים – הקשורים להמשך התפתחותם בגיל ובדעת, ישנו עיקרון בסיסי האמור להנחות ולהדריך אותנו, כיצד לגשת אל הילד, ומה להניח לפניו "על השולחן".

 

דיברנו כבר בעבר על כלל יסודי זה, ונחזור עליו שוב, כי כפי האמור – זה הוא היסוד  החשוב – ועכ"פ המוסכם  בוודאי – לגבי החינוך לצניעות וקדושה.    

 

"סביבת התפתחות", זו היא מילת המפתח !!!

 

בעבר, נטו פסיכולוגים ואנשי חינוך לייחס לחניכים ולמטופלים כוחות כאלו ואחרים, הטמונים אי שם במעמקי נפשם וחבויים בעומק זיכרונם – כוחות אפלים, משקעי עבר, או נטיות מולדות. לפי תיאוריות שונות – שאין כאן המקום לפרטם – טען פרויד – שאפשרי גם, שכל מהותו הפסיכולוגית של האדם, בנויה על דחפים גופניים שליליים המנווטים את תפקודו בחיי היומיום בכל עניין שהוא. מאוחר יותר, הופרכו לגמרי תיאוריות אלו וכבר תלמידיו של פרויד [אדלר וכו'] דחו מכל וכל את התזה המוזכרת ושללו את עקרונותיה.

 

הדעה הרווחת כיום בין אנשי הפדגוגיה, מדברת על "סביבת התפתחות" כגורם המכריע והמשפיע ביותר על התנהגותו ותפקודו של הילד,  בחיי ילדותו וגם בבגרותו.

הורים אשר השכילו ליצור עבור ילדיהם סביבת התפתחות נאותה, תקינה, המנוהלת בדיוק כפי שהם היו רוצים לראות את ילדיהם בעתיד, הם אלו אשר יראו כנראה בתוצאות הרצויות מבחינתם.  

 

חינוך ילדים ללא השקעה בסביבת התפתחות, דומה למי שזורק גרגרי חיטה או זרעונים אחרים על אבנים ועל קרקע שאינה חרושה, והוא מקווה ומצפה – שהגרגרים ייקלטו ויכו שורש לגדילה וצמיחה . אך סביר להניח, כי חלק גדול מזרעוני האיש ההוא, ילכו לאיבוד, ואולי ייתכן כי חלקם הקטן יגיע בסיוע גורמים זרים ואחרים – כגון הרוח או רגלי האנשים ותנודות הרחוב, אל מקום ששם יוכלו להתפתח. אולם באותה מידה, אפשרי, שהם יגיעו לאחר גלגולים רבים אל מקום שבו הם ירקיבו ויסריחו. 

 

עלינו לבנות עבור ילדינו ותלמידינו סביבת התפתחות, אשר תהווה כמין מצע של אדמה חרושה, רכה, עדינה, מדושנת ורעננה, שעל גבה ייזרעו שתילי החינוך והמסרים המועברים על ידינו מדי יום ביומו. כך, בעקביות ולאורך ימים, נדשן את שתילי החינוך, נשקה אותם מדי פעם, במידת הצורך אף נציב בסמוך להם גזע שהוא חזק ומוצק דיו על מנת שיוכל להתוות עבורם את דרך הצמיחה והפריחה כלפי מעלה בלבד. הטיפול המסור בחינוך ילדינו ותלמידינו, ישא פרי, רק אם הוא נשלח על פני מצע שראוי לקולטו, לזה קוראים "סביבת התפתחות".

 

וכך הוא לעניינינו, לגבי הזהירות בקדושה ובצניעות !!!

 

בכל מקרה, ולכל הדעות, חובה עלינו ליצור רקע מתאים ואוירה מתאימה לשמירה על קדושה צניעות וטהרה. כך –מסביר רש"ר הירש –הוזהרו גם משה ואהרון – לגבי שמירת בני ישראל על חוקי הטהרה שבפרשיות תזריע מצורע.

 

האזהרה אינה מופנית לעם ישראל אלא למשה ולאהרון – כמנהיגים וכאחראים על חינוך העם, ליצור את התנאים המתאימים לקדושה ולטהרה, שנאמר : "והזרתם את בני ישראל מטומאתם":

 

"אולם מצות ההינזרות מטומאה לא הופנתה במישרין אל העם, שהרי לא נאמר כאן : וינזרו בני ישראל מטומאתם ; אלא הוטל תפקיד על משה ואהרון, להביא את העם לידי הינזרות מכל טומאה – על ידי הוראה וחינוך. שהרי כל שליחות משה ואהרון, הלימוד והמעשה, והחינוך לקראת שניהם, כל אלה – תלויים בשמירה על תודעת הטהרה"

 

מסירת תודעת הטהרה על ידי הורים ומחנכים, החינוך ללימוד ולמעשה, נעשים על ידי דיבור בנושאי שמירה על קדושה וצניעות, סיפורים מגדולי ישראל בעניינים אלו, שמירה מגיל צעיר על מושגי קדושת עיניים – הן ברחוב והן בבית. ישנם סיטואציות כאלו ואחרות בחיי המשפחה, אשר יכולים להוות פרקים בחינוך לתודעת הטהרה, הקדושה והצניעות, ועלינו לנצלם היטב.

 

על ההורים לדעת כי כל צעד קטן בבית הוא צעד ענק בחוץ, וכל שמירה קטנה בבית, היא זו היוצרת את סביבת ההתפתחות והתנאים הנדרשים לחינוך לשמירה והקפדה בנושאים אלו !!!

 

אם ניאלץ להמתין עד שהילד יתנסה לבדו וילמד לבדו, אנו מסתכנים בהכשלתו בשוגג או במזיד, לעיתים זה הופך לכישלונות סדרתיים – היוצרים בדרך כלל רגשי אשמה, בלבול, מבוכה, ותסכולים, שאחריתם נזק ברור ומוחשי.

 

יש כמובן גם חלק גדול של "סור מרע" בעניין זה, ואין צורך להכביר במילים אודותיו.  כי אין ספק, שילד הרואה ש"לגדולים" מותר לקרוא או לראות דברים שאסור לקטנים, קולט מיד, שברגע שתיהי' לו האפשרות – גם לו יהי' מותר כל זה, והוא לא ילאה מלחפש את האפשרות הזו ולהגיע אליה. [ככלל, כשאומרים לילד ש"זה לגדולים", הדבר מתפרש אצלו "מי שיש לו אפשרות והוא יכול", ולאפשרות הזו  הוא ינסה להגיע גם ללא "גדלות" פיזית].

 

כאשר נדרש הילד לעמוד בסטנדרטים שאינם מבוצעים על ידי הוריו ומחנכיו, הופך החינוך ל"חוק" שאין ביכולתנו לאוכפו, ובוודאי שלא להפנימו – בנפש הילד.