כוחו הנורא של הדיבור

מעשה באדם שהפיץ שמועה מסוימת על אדם אחר. מאוחר יותר הוא התחרט על מעשיו והחליט לגשת אל רב הקהילה, בכדי לשאול אותו כיצד הוא יכול לכפר על כך. "לך לחנות המכולת הקרובה וקנה לך שק מלא זרעים", אמר לו הרב. "אחר כך, קח את השק שקנית לשדה גדול ופתוח ופזר את כל הגרגרים ברוח הנושבת. עשה כדברי וחזור אלי בעוד שבוע, בכדי לספר לי מה קרה".

האיש מילא באופן מדויק אחר הוראותיו של הרב וחזר אליו כעבור שבוע, בכדי לשמוע מה עוד עליו לעשות. "כעת", אמר לו הרב, "חזור אל אותו השדה הפתוח ואסוף בחזרה את כל הזרעים שפיזרת שם".

"אבל הרב", מחה האיש בבלבול רב, "הגרגרים התפזרו על פני שטח גדול ורחב ביותר! לעולם לא אצליח למצוא את כל הגרגרים שפיזרתי. אני גם בטוח שחלק מהם כבר הצמיחו שורשים באדמה ואפילו החלו כבר לנבוט בעצמם!".

"בדיוק!" הסביר לו הרב. "כעת אני רואה, שאתה באמת מבין. כאשר אנחנו מדברים לשון הרע על אדם אחר, ההשפעה של המילים שלנו היא גדולה ורחבה. מדובר בנזק שלעולם לא ניתן לגמרי לתקן ולכפר עליו".


אחד החלקים הכי קשים להבנה בתורה כולה, נמצא בפרשת השבוע שלנו. הפרשה דנה בכל עניין ה'צרעת'. מדובר במחלת עור קשה, שאינה דומה כלל ועיקר לצרעת המודרנית, של עולם הרפואה המערבי.

כאן הסיפור שונה בתכלית. הצרעת שעליה מדברת התורה, היא ביטוי פיזי לפגם מסוים בנפש, בצד הרוחני שלנו. הגמרא (מסכת ערכין דף ט"ז) אומרת, שמחלת הצרעת הנה תוצאה ישירה של לשון הרע, שדיבר האדם על חברו. לדוגמא, אנו רואים בפרשה שלנו שאחותו של משה, מרים הנביאה, דיברה לשון הרע ומיד לאחר מכן לקתה במחלת הצרעת.

אך מהו הקשר בין דיבור שלילי – כמו דברי רכילות על אדם אחר – לבין מחלת העור הקשה הזו?


לבנות או להרוס

אם ננסה להיזכר בסיפור בריאת העולם נגלה, שהכלי היחידי בו השתמש הקב"ה בעת הבריאה, היה הדיבור. לדיבור יש כוח עצום, יש לו יכולת לבנות ולברוא דברים שונים ואפילו את העולם כולו. יש לנו את היכולת לשבח, לעודד ולהעניק לחברינו בטחון עצמי – וכל זאת, רק בעזרת הדיבור. כאשר אנו גורמים לאדם אחר להרגיש חשוב, אנו למעשה בונים אותו, בונים את הביטחון והאמונה שלו בעצמו. זה כאילו שאנו אומרים לו: "הקיום שלך בעולם חשוב וחיוני." באמירה שכזו טמון כוח אדיר, כוח המעניק חיים וחשיבות ומכניס משמעות רבה לחייו של האדם.

מסופר על אחד מהרבנים האמריקאיים הגדולים ביותר בדור הקודם, הרב שלמה פרייפלד זצ"ל, שהצליח לעשות שינוי גדול בחייו של אחד משכניו, רק משום שהייתה בו מספיק אכפתיות ודאגה אנושית, בכדי להקפיד ולומר לו "בוקר טוב" בכל יום ויום.

אולם מצד שני, עלינו לזכור, שלדיבור שלנו יש גם כוח להרוס עולמות

. מילים כמו "אתה לא שווה כלום", עלולות למחוק לחלוטין את הדימוי העצמי של האדם השומע אותן. או כפי שאומר זאת שלמה המלך: "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי י"ח:21). הגמרא (במסכת ערכין, דף ט"ו ע"ב) מסבירה, שדיבור שלילי אפילו חמור יותר מחרב חדה, משום שבשונה מהחרב, הדיבור מסוגל לחסל אנשים רבים, אפילו כאשר הם נמצאים במרחק רב מאד מה'לשון' שמדברת עליהם.

אתם מכירים את האנשים שתמיד אומרים לנו – "אל תתייחס, אל תיקח ללב, אלה הן רק מילים, אין בהן כל ממש?" היהדות לחלוטין איננה מסכימה עם הגישה הזו!

מעבר להרס הפרטי שגורמת הרכילות, כולנו ראינו גם את הכוח העצום שיש לשמועה הנבזית והכוזבת. בכוחה של שמועה להרוס מערכות יחסים בין אנשים, לפרק משפחות ואפילו לפגוע בקהילות שלמות.

בדיוק כמו שהתורה אוסרת עלינו לדבר לשון הרע, היא גם אוסרת עלינו להאזין לדיבורים מסוג זה. כאשר אנו מקשיבים לדיבור שלילי, אנחנו 'נדבקים' ב'רעל' הממלא את תוכן הדברים ובדרך זו מכהים את הרגישות שלנו לזולת ולמידת הפגיעות שלו מדברינו.

כעת אנו מסוגלים להבין את פרשת השבוע שלנו, פרשת 'מצורע'. התורה אומרת, שכאשר מישהו אובחן כלוקה במחלת הצרעת, היה עליו לצאת אל מחוץ לגבולות המחנה (העיר) ולצעוק לעבר כל מי שמתקרב אליו: "אני מנודה!" העונש הזה, הוא מסוג העונשים של מידה כנגד מידה: אם אדם מלבה מחלוקות בתוך החברה בה הוא חי, סופו לסבול מנידוי חברתי בקרב אותה הקהילה ממש. גרמת לפילוג חברתי? הרי אתה מסולק זמנית מן החברה!


גבולות לשון הרע

אנשים רבים טועים לחשוב, שהאיסור של התורה על דברי לשון הרע, חל רק על דברי שקר הנאמרים על הזולת. אולם האמת היא, שהאיסור הרבה יותר רחב. האיסור לומר דברי שקר קיים למעשה במקום אחר לגמרי, בספר שמות פרק כ':13 ("לא תענה ברעך עד שקר"), ובפרק כ"ג:7 ("מדבר שקר תרחק").

לעומת האיסורים הללו, איסור לשון הרע מתייחס, לכל אמירה העשויה לגנות או להשפיל את הזולת – אפילו כאשר הדברים הם אמיתיים ונכונים לגמרי!

לעיתים קרובות, אדם המדבר לשון הרע, יבחר לעטוף את דבריו במעטה עבה של הסברים 'מוצדקים' ו'הגיוניים'. הוא ינסה לספק הסברים שונים, שמטרתם להצדיק את האמירות המכוערות שלו. אולם זה ממש לא משנה אם המילים שנאמרו, נאמרו בצורה בוטה וישירה, או בצורה מרומזת ועקיפה. אם קיימת אפשרות להבין את הדברים בצורה שלילית, הרי שמדובר בלשון הרע.

היזהרו ממצבים העלולים להיגרר או לגרור אתכם לדבר לשון הרע והימנעו מהם עוד לפני שהם נוצרים. למשל, כדאי לזכור, שפגישות מחזור הן מקום קלאסי להיווצרות שיחות של לשון הרע: "אה, האם שמעת על פלוני אלמוני…"

הגמרא אומרת, שגוף האדם בנוי מלכתחילה באופן, שאמור לעזור לו להימנע מלשון הרע. השיניים והשפתיים שלנו בנויות כמו 'שערים', המשגיחים על כל מה שיוצא לנו מהפה ואילו הלשון מונחת בצורה מאוזנת בתוך פינו. יותר מכך, לכל אדם יש שתי עיניים, שתי אוזניים ושני נחיריים – אבל רק פה אחד. עובדה זו אמורה להזכיר לנו לצמצם את כמות הפטפוטים היוצאים לנו מהפה. הגמרא מוסיפה ושואלת, לשם מה ברא הקב"ה את תנוכי האוזניים שלנו? האם לא היה מספיק בחורים פשוטים בצדי הראש? הגמרא מסבירה, שאם נמצא את עצמנו במצב בו אנשים סביבנו מדברים לשון הרע, נוכל בקלות לסתום לעצמנו את האוזניים בעזרת התנוכים ולא לשמוע מילה ממה שנאמר סביבנו!

להלן מספר אמירות נפוצות, שכולנו צריכים להיזהר מהן, משום שהן עלולות לנסות ולהצדיק דיבורים של לשון הרע:

  1. "אבל זאת האמת, זה באמת מה שקרה!"

  2. "אבל אפילו לא הזכרתי אותו בשמו!"

  3. "אני לא הייתי מתנגד אילו מישהו אחר היה אומר עלי את אותם הדברים בדיוק!"

  4. "חוץ מזה, כולם כבר יודעים את מה שסיפרתי עליו!"

  5. "אני יודע שהוא לא היה מתנגד שאני אספר"

  6. "אני מוכן גם לומר את זה מולו!"

  7. "אני רק מדבר בצחוק"

  8. "הנה הוא שוב מתחיל…"

  9. (לא לומר מילה במצב מסוים… אבל לגלגל עיניים בצורה מלאת משמעות הפוכה)

  10. "האנשים שגרים שם הם בני-אדם כל כך…"

  11. "אני רק אומר את זה, בשם התחרות הכלכלית והיריבות המקצועית שביננו!"

  12. "יתכן שאני גולש פה ללשון הרע, אבל…"

  13. "נו, זה בסדר, אתה יכול לספר לי הכל…"

כל האמירות הללו נחשבות לשון הרע ממש.

עם זאת, קיים מקרה אחד, היוצא מן הכלל בנושא זה. מותר לנו לומר או להקשיב למידע שלילי אודות אדם מסוים, אך ורק כאשר אנחנו בטוחים, שהדבר נעשה למטרות יעילות וטובות, כלומר, כאשר זה בא למנוע נזק אפשרי בעתיד. אבל, לפני שממהרים להשתמש ב'פירצה' הקטנה הזו בגדר, כדאי לוודא, שכל התנאים הבאים מתקיימים:

  • המידע חייב להיות נכון באופן אובייקטיבי, ללא קשר לדעה האישית שלכם בעניין.

  • המידע חייב היה להגיע אליכם ממקור ראשון ולא דרך איזו שמועה סתמית.

  • אתם חייבים קודם לתת ל'נאשם' את זכות התגובה להאשמות המוטחות כלפיו.

  • אסור שיהיה לכם מניע נסתר או רווח אישי ממה שאתם עומדים לומר.

  • עד כמה שהדבר אפשרי, עליכם להימנע מלהזכיר שמות.


מדוע אנשים מרכלים?

מה גורם לאדם אחד לומר דברים שליליים אודות אדם אחר?

התשובה היא פשוטה וחד משמעית: מדובר בדימוי עצמי נמוך. כאשר אדם מרגיש את עצמו חלש ושפוף, עומדות בפניו שתי דרכים בעזרתן יוכל לשפר את הרגשתו:

  1. לעשות מאמץ גדול בכדי לבנות ולשפר את עצמו (ומדובר בעבודה קשה באמת ומאומצת!).

  2. להשפיל את הסובבים אותו.

הסיבה לכך שיש אנשים המעדיפים את הדרך השניה נובעת מהתחושה השקרית, שאם אני מצליח להוריד את ערכם של הסובבים אותי, אזי לעומתם, אני כבר לא נמצא במקום כל כך נמוך ושלילי! אולם זוהי הדרך הקלה. זו השיטה שמביאה אותנו ל'התרוממות נפשית' מהירה ו…רגעית. חשבו היטב, האם אתם רוצים להפוך לסוג כזה של אנשים? האם באמת הייתם רוצים להרגיש טוב עם עצמכם, רק משום שהשפלתם את מי שנמצא בקרבתם?

עולם התקשורת פיתח את תרבות ההשפלה ההדדית, בצורה כמעט חסרת פרופורציות –תראו מה קורה בטורי הרכילות כלפי כוכבי הקולנוע, הפוליטיקאים והמנהיגים בעולם הכלכלי. כל אדם ממוצע, המוצא את עצמו 'תקוע' בעולם הבינוניות, עלול להיות מאד מתוסכל לנוכח הצלחתם האדירה של כל האנשים הללו! אז הפתרון לכך פשוט מאוד– השפל אותם, הנמך את מעמדם – והופ! נפתרה לך הבעיה! אם תצליח לבזות איש ציבור מפורסם ומצליח, הרי הרגשתך תשתפר לאין ערוך!

יש בכך גם הסבר אפשרי לתופעת האנטישמיות בעולם. ישנה אומה אחת השואפת לעמוד בדרישות רוחניות ומעשיות גבוהות ביותר והיא, לאורך כל הדורות, הזכירה לכל שאר אומות העולם את הפוטנציאל האמיתי של הגזע האנושי. האומה הזו הטיחה שוב ושוב בעולם את הטענה, כי האדם מסוגל להיות מוסרי וצודק יותר. מדוע עושה רושם, כאילו כל העולם כולו רק ממתין לראות, מתי ישראל תעשה צעד אחד קטן ושלילי? משום, שכאשר אנו מפסיקים לכבד את השאיפות המוסריות הגבוהות הללו, העולם מייד מרגיש משוחרר מהצורך לשאוף להגיע בעצמו אל הסטנדרטים הגבוהים הללו. אם הצדיקים האלה נכשלים, אז גם לי מותר ליפול.

כשאנו מנסים להימנע מדברי לשון הרע, הצעד הראשון שיש לעשות, הוא להכיר בחולשות האישיות שלנו ולשאוף לשפר אותן. כאשר אדם מבין, כי הוא האחראי היחיד לכל הכישלונות שלו, הוא באופן אוטומטי יהיה יותר סובלני ופחות ביקורתי כלפי הסובבים אותו. אדם שמכיר בחוסר המושלמות שלו, בדרך כלל לא יצפה מחברו להיות כזה.

אם אתם מוצאים את עצמכם 'יורדים' על אחרים או על עצמכם, נסו להקדיש פחות תשומת לב לחולשות ולכישלונות והשתדלו להתמקד יותר בהצלחות ובמעלות שיש לכל אחד סביבכם. גישה כזו תוציא אתכם מה'מרה השחורה' שלתוכה שקעתם.

התורה אומרת: אתם מרגישים קצת נחותים? אל תשתמשו בפתרון הקל. אל תבזו את הסביבה בכדי להרגיש טוב יותר עם עצמכם. אלא תתאמצו, תעבדו קשה ונסו לשפר את עצמכם מבלי להשפיל את הסובבים אתכם.


לדון כל אדם לכף זכות

אז מה קורה כאשר אנו שומעים בטעות, ללא כל כוונה, דברי לשון הרע? הגמרא אומרת, שאסור להאמין באופן אוטומטי וגורף לכל מה ששמענו. במקום זאת, הכלל הוא – כל אדם הוא חף מפשע, עד שתוכח אשמתו.

ישנו סיפור מפורסם על החכם התלמודי הגדול הרש"ש (רבי שמואל שטרשון, חי במאה ה-19 בוילנה). מסופר עליו, שהייתה בבעלותו קרן מיוחדת, שממנה נהג להלוות כספים לעניים שנזקקו לכך. יום אחד, בזמן שהרב ישב ללמוד גמרא, נכנס אליו החייט המקומי בכדי להחזיר לו חוב של 10,000 רובל. הרב היה כל כך שקוע בלימוד הגמרא, שדחף את הכסף אל בין דפי הספר ושכח ממנו לגמרי.

כעבור שבוע, עבר הרב על פנקס ההלוואות שלו והבחין,שישנו סכום עצום של 10,000 רובל, שעדיין לא הוחזר לו. הוא קרא לחייט וביקש ממנו לשלם לו את הסכום הנ"ל. "אבל שילמתי לך בשבוע שעבר", אמר החייט. "אם כך, אז תראה לי את הקבלה שקיבלת ממני", ענה לו הרב, שלגמרי שכח שקיבל את הכסף מהחייט. "היית עסוק בלימוד גמרא ולא רציתי להפריע לך, לכן לא ביקשתי קבלה", ענה לו החייט.

לא עבר זמן רב והשמועה אודות הדין ודברים בין הרב לבין החייט התפשטה בקרב כל תושבי העיירה. "איזו חוצפה יש לחייט הזה! כיצד הוא מעז שלא להחזיר את ההלוואה?", אמרו כולם. שמו הטוב של החייט נהרס לגמרי.

עברה שנה תמימה והרב שוב הגיע בלימודו לאותו העמוד בגמרא, כשלפתע הוא נתקל במעטפה שהכילה סכום של 10,000 רובל. באותו הרגע הוא הבין בדיוק מה קרה! הוא קרא מייד לחייט והתנצל בפניו מעומק הלב. "אבל ההתנצלות שלך כלל אינה עוזרת לי", אמר לו החייט בעצב. "השם הטוב שלי כבר נהרס לגמרי!"

"אל תדאג", ענה לו הרב. "אני אנאם בפני הציבור כולו בבית הכנסת ואודיע לכולם שאני הייתי זה שטעה בויכוח בינינו. אני אכריז שעשיתי טעות חמורה".

"אבל גם זה לא יעזור", ענה לו החייט. "כולם יחשבו שאתה רק אומר את זה משום שאתה מרחם עלי".

הרב הקדיש מחשבה ארוכה ורצינית לכל העניין, עד שצץ בראשו רעיון חדש לפתרון הבעיה. "לך יש בת ולי יש בן", הוא אמר. "בוא נחליט ששניהם יינשאו זה לזו. כך, שכשזה יקרה, כולם יהיו בטוחים שאתה אדם אמין וישר מאד, שהרי אם לא היה כך, לעולם לא הייתי מסכים לשידוך הזה ביניהם". לאחר שסידרו את כל ענייני החתונה, כל הנזק שנגרם – היה כלא היה.

אבל יש לזכור שלא תמיד זה כה פשוט…


הדיבור ותהליך הגאולה

הגמרא שואלת: מדוע נחרב בית המקדש? והיא עונה: משום שאנשים דיברו זה על זה לשון הרע. לכן, אומר בעל 'החפץ חיים' (שחי במאה ה-20 וליקט אל ספר אחד את כל הלכות לשון הרע):

"כאשר אנו נמנעים מלדבר לשון הרע, אנו למעשה נוקטים בדרך היעילה ביותר בכדי לתקן את הנזק ולקרב אלינו את הגאולה! אם הדיבור השלילי הוא זה שגרם לחורבנו של בית המקדש, הרי שהימנעות מדיבור שכזה, ישפיע בצורה חיובית על העולם כולו."

עלינו לקבל על עצמנו את האתגר הזה כבר היום. אנו נמצאים כעת בדיוק בעונה בה התרחשה הגאולה הראשונה, באביב. בתקופה זו אנו חוגגים את חג הפסח, יום בו אנו מציינים את יציאתנו מעבדות לחירות. בתקופה זו אנו גם מתחילים בספירת העומר, שמשחזרת את הציפייה הגדולה לקראת מתן התורה בהר סיני. עכשיו הוא הזמן המתאים ביותר, להתנתק מכל המחלוקות והתככים, הגורמים לפילוג בין בני עמינו.

תארו לעצמכם איך העולם היה משתנה… אילו האנושות כולה הייתה מקבלת על עצמה את המשימה המאתגרת הזו!

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.

[אש התורה]