מושגים מעולם אחר

המילים "שאת", "צרעת", "בהרת", "ספחת" ועוד, הן צורות מגוונות של שינויי עור ורקמות, שחלו לפתע בעור בשרו של האדם. בהבחינו בהם, עליו לפנות אל הכהן: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו… וראה הכהן את הנגע… ומראה הנגע עמוק מעור בשרו – נגע צרעת הוא… וטמא אותו" (ויקרא י"ג, א'-ח').

הכהן בודק את המקום המנוגע ומחליט, בהתאם לתנאים, האם לטהרו או לטמאו. אם טהור הנגע, נשלח האדם לביתו. אם קיים חשש לטומאה, מטיל עליו הכהן הסגר לשבעה ימים עד לבדיקה חוזרת. ואז, אם נטמא: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (שם, מ"ה).

כל סוגי הצרעת מתוארים בתורה. החל בזו הפוגעת בגופו של אדם, ועד לזו המשחיתה את בגדיו או המכתימה את קירות ביתו.

הצרעת פגעה בשניים מגדולי האומה: במשה רבינו ובאחותו מרים. בשני המקרים זוהתה גם הסיבה להופעתה: חטא לשון הרע.

על כן, הגיעו חז"ל למסקנה הבאה: "כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו" (מסכת ערכין ט"ו).

אחד מיסודותיה של תורת ישראל היא שהתופעות החומריות הן רק חלק מההתרחשויות על פני תבל. על ידן ובמקביל להן קיימות גם תופעות רוחניות שאינן ניתנות לתפיסה חושית, חומרית. ולא עוד, אלא שבתופעה החומרית הגלויה לעין משתקפת התופעה הרוחנית העומדת מאחוריה.

גם הצרעת שייכת לקטגוריה זו. אף הופעתה המוחשית על בשר האדם מהווה ריאקציה לנגע לשון הרע שדבק ברוחו.

אולם אין זה חוק טבע הפוגע בכל אדם בשווה. זו הפריבילגיה של הגדולים, המיוחדים, אנשי העילית. קיימים יחסי גומלין בין הגוף לנשמה. ככל שרגישותו המוסרית של האדם גבוהה יותר, משתקף הדבר היטב גם בגופו, המשמש כסייסמוגרף רגיש ביותר לכל רעד של חטא.

על כן, לא פלא הוא שנשמותיהם הנקיות והטהורות מכל רבב חטא של משה ומרים נפגעו קשות אף מצילו של דיבור לשון הרע, עד כי פרחה בגופם הצרעת. הופעתה זעזעה את כל מיתרי לבם והשיבה אותם אל טהרתם.

בעבורם היתה זו בשורה טובה. אנשי חברת העילית, שהיתה נקייה בדרך כלל מחטאים חברתיים, שיחסי אנוש ששררו בקרבה משופרים היו עד בלי האמן, שאיש במשטר ההוא כלל לא דיבר סרה ברעהו – הפיקו תועלת גדולה מהעניין. אדם כי נכשל בחטא של מה בכך, ביישה אותו הצרעת לעיני כול, ואף הוא שמח על הופעתה. היא מנעה ממנו את האפשרות להסתיר את חטאו, לעסוק בהצדקה עצמית ולהמשיך להדרדר. עם אמצעי מנע כאלה קל היה לחברה לשמור את רמתה המוסרית. כי כל הופעת הנגעים היא תגובה רק לחטאים חברתיים.

[ערכים]