פרשת תזריע

דווקא ביום השמיני

הממצאים הטמונים בפרשה ובמפרשיה אודות חיי העובר ברחם אמו, נחשפו ואומתו רק בדור האחרון, דור האולטרה סאונד. פסוקי המפתח הם: "אשה כי תזריע וילדה זכר… וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, ב'-ג'). על המושג "תזריע וילדה זכר", קובע התלמוד: "איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר" (ברכות דף ס').קרא עוד...

חופש הדיבור

בעולם העכשווי, אחד הערכים ה"מקודשים" ביותר הוא חופש הדיבור. המעז לכפור בעיקרון זה, אחת דתו להימנות בין מורדי האור ואויבי הקידמה. לכן, כיום קשה מאד להבין כיצד ניתן להגביל אנשים בדיבורם. אולם אנו נאמנים לאמונתנו, ואיסוריה יישארו בתוקפם לעד. משום כך, חובה עלינו להיזהר, לבקר את מוצא פינו ולחפש דרכים כיצד להמנע מחטאי הלשון. לאקרא עוד...

מאותתים לנו!

הצרעת הינה למעשה, איתות ממרום. כדי לבאר ולהמחיש את הדברים נפתח בפרשה אחרת בתורה, אשר גם בה הופיעו איתותים שמיימיים: בלעם יקד מרוב תשוקה להמיט אסון על עם ישראל ולהביא עליו קללה, אולם מלאך ה' ניצב מולו כדי להפריע לו בדרכו. המלאך נראה לעיני האתון בלבד, ובעקבות כך היא סטתה מן הדרך. חרה אף בלעםקרא עוד...

האדם

אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה ונברא בצלם האלוקים ובדמותו. מדוע אם כן, נתאחרה יצירתו והוא נברא ביום הששי לאחר כל הברואים? אם דנים בנושא מזווית הראיה של יצירת גופו של האדם, אכן לא נמצא בו דבר המייחד אותו ומקנה לו עליונות על שאר היצורים. אדרבה, להם ניתנת זכות קדימה. בעלי החיים הינם מושלמיםקרא עוד...

לשון הרע מפריד בין אוהבים

רבי ישראל מאיר הכהן, הקרוי ה'חפץ חיים' יצא בלווית רב אחד למסע לדבר מצוה. בדרכם סרו לפונדק כדי לסעוד את לבם. בעלת הפונדק זיהתה מיד את שני האישים, הושיבה אותם ליד שולחן מיוחד ודאגה שישרתו אותם כראוי. כאשר סיימו השניים את הסעודה, ניגשה אליהם ושאלה: "כיצד מצא חן בעיניכם האוכל שלי?" "טוב מאד", השיב ה"חפץקרא עוד...

רעיון 'גופני' טהור

הכשרות היתה בעיני רבים אות ברור ליהירות היהודית. באמצעותה מתבדל היהודי מן הנכרי. היא מונעת מהם להסב יחד לסעודת רעים. תיאוריה זו התגלגלה מהעולם העתיק גם לחיבוריהם של מבקרי המקרא בדורות האחרונים. אולם היא מנוגדת למקרא ולרוחו: "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים והייתם קדושים… להבדיל בין הטמא ובין הטהור וביןקרא עוד...

המוות המטמא

המפגש עם המוות נושא בקרבו "טומאה". כל מגע עם נבלת עוף, פגר של שרץ, גופת בהמה וחיה, ובוודאי גוויית האדם. "ולאלה תטמאו, כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב" (ויקרא י"א, כ"ד). "והנושא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד ערב" (שם, כ"ח). "טומאה" זו, בל נטעה בה, אינה דבר מוחשי, ממשי. לא תהיה כזאת בתורת ישראל,קרא עוד...

מעשי האדם הנאים

לא אחת בהיסטוריה היהודית, התנכלו שונאי ישראל למצוות ברית מילה ולמקיימיה. בשלוט הרומאים בארץ לאחר חורבן בית שני, הם אף גזרו פעם אחר פעם עונש מוות על היהודים המלים את בניהם. בידינו עדות לויכוח בין רבי עקיבא שנידון למוות על ידי הרומאים ב"עוון" לימוד תורה ברבים, לבין הנציב הרומי טורנוסרופוס. במרכז הויכוח עמדה מצוות בריתקרא עוד...

מול קסמי הלידה

כלום חטא הוא ללדת? וכי חייבת האשה לחוש אשמה בהעניקה חיים לייצור חי נוסף? הלא מצווה מן התורה לפרות ולרבות! מדוע, איפוא, מחייבת פרשתנו את האשה היולדת להביא קרבן חטאת (סוג קרבן, הבא לכפר על החטא לסוגיו), לאחר ימי טומאת הלידה? מדוע נאמר כך ב"תורת היולדת": "וילדה זכר וטמאה שבעה ימים… ואם נקבה תלד וטמאהקרא עוד...