פרשת שמיני

כשרות

בפרשה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים: "כל מפרסת פרסה ושסעת שסע מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס… ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס… ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם.קרא עוד...

קדושה והתעלות

"ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס – טמא הוא… ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא… טמא הוא" (ויקרא י"א, ו'-ח'). שני פסוקים אלו נלקחו מסך פסוקים בפרשתנו, השוטחת בפנינו את מפת החי ומסווגת אותה למותרים ולאסורים באכילה. פסוקים אלו מניחים את התשתית למצווה הידועה הקרויה בפינו בשם: כשרות. כשרות המאכלים הנכנסים לפינו.קרא עוד...

קדושת השולחן היהודי

מסלול חייו של יהודי שונה מבחינה מהותית מהמסלול של אומות העולם. כתוצאה ממצוות התורה חיי היהודי מתנהלים במסלול מקודש. אפילו האכילה, שהיא פעולה טבעית וחיונית לקיום הגוף, מתקדשת באמצעות המצוות הכרוכות בה. כך הם פני הדברים בכל המישורים. המצוות מטביעות חותם של קדושה גם בתחומים שביסודם הם חומריים. לאחר שהתורה מפרטת את מיני הבהמות, החיות,קרא עוד...

כשרות המזון

מיד לאחר שאדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, הוצב בגן העדן והורשה לאכול מפרי עצי הגן, נאסר עליו לאכול מעץ החיים ומעץ הדעת. איסור זה היה האיסור הראשון שהוטל על האדם. יריעת כשרות המאכלים קיבלה מימד נרחב בתורה. פסוקים רבים עוסקים בהרחבה במיני הבהמות, החיות, העופות, הדגים ושאר מיני היצורים המותרים והאסורים באכילה. על אלוקרא עוד...

השגחה פרטית

בסיום פרשת שמיני כתוב: "להבדיל בין הטמא ובין הטהור, בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" (ויקרא י"א, מ"ז). 'לא תאכל', פירושו, שאי אפשר לאוכלה, הלב ממאן. מן השמים מונעים את אכילתה!… מעשה היה בשני אנשים שהפליגו בספינה. הספינה נקלעה לסערה עזה, התורן נשבר הספינה נטרפה ושקעה במצולות. השניים נאחזו בשארית כוחותיהם בתורן שצףקרא עוד...

מטרת הקרבת הקרבנות – התקרבות לה'

בתחילת הפרשה מתוארת חנוכת המשכן והקרבת הקרבנות במקום קדוש זה. מן הראוי להמחיש לעצמנו נושא רעיוני הקשור לערכם הרוחני של הקרבנות. נמחיש זאת באמצעות אחד ממשליו המפורסמים של המגיד מדובנא: סוחר שירש את חנותו של אביו, נוכח לראות שאדם אחד, שהיה נוהג לקנות לאורך השנים סחורה מאביו, אינו פוקד כלל את בית מסחרו. במקום זאתקרא עוד...

מוות בעת שמחה

בני אהרן, נדב ואביהוא, מתו בעיצומו של אחד הרגעים המרוממים והמסעירים ביותר שידעו בני ישראל. רישומו של המאורע המזעזע נטבע עמוק בתודעת העם לדורותיו. אותו יום היה ראש חודש ניסן. הוא התאריך שבו נחנך המשכן, שזה עתה הושלם והוצב על מכונו. המחנה כולו עטה חג ושמחה לקראת מעמד חנוכת המשכן. ביום זה הקריב אהרן לראשונהקרא עוד...

איפוק בעת ויכוח

משה ואהרן היו חלוקים בדעותיהם בשאלת אחד הקרבנות באותו יום. משה קצף על אהרן ועל בניו. משה רצה להבין מדוע נהגו בניגוד למצווה – מדוע שרפו את בשר הקרבן ולא אכלוהו. ואילו אהרן טען לעומתו, שבמקרה הנידון וביום מיוחד זה לא היתה לו ברירה כי אם לשרפו. אותו יום היה יום מר בחייו של אהרן,קרא עוד...

סכנה !!! הריגושים משתלטים !!!

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (י' א') סכנה !!! הריגושים משתלטיםקרא עוד...