גיוס כל הכוחות

הגדל

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ: וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ: כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה' וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה: כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: (ז' כ"ג)


גיוס כל הכוחות

אתה רואה יהודי שמתייגע בתפילת שמונה עשרה, נראה עליו שהוא מגיע לדרגות התענגות בלתי רגילות ע"י דביקות רוחנית עילאית, אדם זה, ניחן בכוחות ירידה לעומק נפשי והתדבקות. בעולם הרחב, אצל הגויים, היה אדם זה מתחבר מיד לכת הודית ומבצע מדי יום מדיטציה טרנסצנדנטלית.

"מיד לאחר התפילה בליל שבת, חזרתי עם בני לביתנו, בזריזות ומהירות אמרתי את החלק הראשון של "שלום עליכם", ומיד לאחר מכן קידשתי על היין. לאחר הקידוש נטלנו ידיים ובתוך כמה דקות הייתי כבר שקוע בגמרא, ללמוד ולהכין את השיעורים שעלי למסור בישיבה.

כיום, אני חושב שעקב טעות זו לא הלכו בני בדרכי ויצאו לתרבות רעה, ואני מיצר על כך".

מספרים, שבסגנון זה בערך, התבטא ראש ישיבה מפורסם והזהיר את תלמידיו שלא ייכשלו בדבר זה. 

והדברים אינם קשורים בהכרח לסגולת סעודת ליל שבת או לסגולת זמירותיה, אלא, עניין מהותי ועקרוני יש כאן!!!

כדי להבין את הדברים הבאים, עלינו לצאת מתוך שתי נקודות הנחה בסיסיות:

הראשונה היא, שכדי לחנך ילד בדרך התורה, אין די באילוף למעשים בלתי מובנים, אין די ביצירת שיגרה של אוטומציה רוחנית שחוזרת על עצמה במעגל השנה והחיים. לא יתכן להניח למתחנך הצעיר להתבגר ולהתמודד עם כל הסערות הנושבות ברחוב, ללא שיבין את הגיון מעשיו וחייו, וללא שיקבל הסבר מינימלי על מהות החיובים וטעמם [מתוך מה שהותר לנו להבין].

באותה מידה, בלתי אפשרי להציג למתחנך רק את השכל וההיגיון שבתורה ולהשאיר לו להסיק את המסקנות לגבי החיובים שמוטלים עליו כתוצאה מאותו הגיון ושכל. עלינו לחנכו למעשים ולפעולות הנדרשות והנגזרות מהשכל וההיגיון המחייבים.

ההנחה השניה היא, לכל אדם יש בתוכו כוחות שונים ומגוונים. כוח רצון, כוח תאווה, כוח שאיפה, כוח חשיבה עמוקה, כוח רכושנות, כוח דמיון, כוח עשייה, כוח נתינה, כוח לקיחה וכו'. כל אדם מורכב מכוחות אלו ונוספים, אלא שאצל כל יחיד ויחיד מינון הכוחות הוא שונה, והיחס ביניהם שונה. כל אחד הקורא שורות אלו יכול לזהות על נקלה אילו כוחות מהמוזכרים שולטים בו ביתר שאת, ואילו כוחות נשלטים היטב על ידו וההתמודדות עמם קלה עבורו.

התורה ומצוותיה, אמורים להעניק תשובות ברורות לכל הטיפוסים !!!

לכל הגוונים !!!

לכל הכוחות ולכל מגוון המינונים המצוי בעולם!!!

אתה רואה יהודי שמתייגע בתפילת שמונה ונראה עליו שהוא מגיע לדרגות התענגות בלתי רגילות ע"י דביקות רוחנית עילאית, אדם זה, ניחן בכוחות ירידה לעומק נפשי והתדבקות. בעולם הרחב, אצל הגויים, היה אדם זה מתחבר מיד לכת הודית ומבצע מדי יום מדיטציה טרנסצנדנטלית.

אתה רואה יהודי נמרץ שמקים מפעל חסד ענק, בהיקף שהוא נדיר גם בסדרי גודל בינלאומיים, הרי שאדם זה ניחן בכוחות נתינה ארגון וכו' וכו' ובעולם הרחב מסתבר שהיה מקים אדם זה ארגון למען שמירה על איכות הסביבה, או הגנה על בעלי חיים חסרי בית.

לכל "טיפוס", יש מה למצוא בתורה ומצוותיה, התורה מעניקה מרחב מחיה תורני לכל מי שבא בסביבתה. עלינו רק לשום ליבנו להפנות את לב צעירי הצאן אל אותו כיוון המתאים להם, להדגיש בהם את אותן נקודות שהם מודגשות בין כה וכה בם.

טעות גדולה עושים אלו המנסים "בכוח" לנווט ילד אל כיוון מסוים שהוא אנו מרגיש בו טעם כלל. ולדוגמה, ילד שנטייתו גבוהה ללימוד בעל פה, נדגיש בו את הצד החזק שבו (כמובן תוך ניסיונות "רכים" להשלים צדדים חיובים אחרים באישיותו) וילד שנטייתו הטבעית היא דביקות עצומה בתפילה, נדגיש בו את הצד החיובי הטוב שבו וכך נבנה אותו למדרגות רוחניות גבוהות.

מצוות שונות שעלינו לקיים בקרבן –מסביר רש"ר הירש –מלמדות אותנו על מצות גיוס כל הכוחות והרצונות לה' ולעבודתו, לא הכנעה, אלא מימוש כל הכוחות לצד הקדושה:

"הקשר הדוק, בין מצוות תרומת חזה ושוק ותנופתם, לבין איסור חלב. איסור חלב, מורה שיש להרחיק את האנוכיות מן המטרות האחרונות של חיי האדם, ואילו תנופת חזה ושוק ואימורים, מתייחסת לכל התאוות והמטרות החושניות [אימורים], לכל המחשבות והרצונות שנתעוררו על ידיהם [חזה], לכל השאיפות והעשיות [שוק], את כל אלה יש להקדיש לעבודת ה' [תרומה], ולגמילות חסדים עם כלל האנושות [תנופה]".

בהמשך, הוא מבאר מה שהדגישה התורה את כל המצוות המוזכרות [חזה שוק והנפה] דווקא בקרבן שלמים, שהוא קרבן האמור לגרום לשמחה לבעלים המקריבים אותו ואוכלים מבשרו:

"אולם מעשים אלו הנעשים בקרבן, ותרומות אלו הניתנות לכהן, נאמרו רק בקרבן שלמים, והרי כאן רמז גדול, אין אדם זכאי לשמוח באושרו לפני ה', אלא אם כן קיים בו "תרומה ותנופה", הקדיש אותו לעבודת ה' ולמטרות הכלל שהותו על ידו ,עצם סמיכות הפרשיות של מצוות תנופה ואיסור חלב, יש בה כדי לבאר את טעם ההלכה המייחדת תנופה רק לקרבן שלמים".

עלינו להסב את כל הכוחות של הצעירים לתורה, להעניק להם את האפשרות להתבטא בכל תחום –בדרך התורה.

לשיר, לרקוד, לזמר, לרוץ, לקפץ, להתעמק,

ולעשות כל מה שנטיית ליבם מנחה אותם –בדרכה של תורה !!!

במגוון המצוות ומעגל החיים הרוחניים, אכן יש מקום וביטוי לכל אותם כוחות, ושומה עלינו לאפשר זאת, ולא להכניע או להסתיר רגשות אלו. כך, שולחן שבת יכול להוות מפגש שבועי לשירה לזמרה ולריקוד, סוכות יכול להיות אתגר לאוהבי היצירה, ופורים לאלו שאוהבים לצאת מדי פעם מתוך קליפת עצמם.

הכל קדוש לה',
הכל לעבודתו,
כל הכוחות,
כל היצרים,
כל היכולות,

הכל קדוש קדוש קדוש לה' ולעבודתו !!!

כך, נשריש בלב הצעירים פנימה, את יסוד החיים הרוחניים, תוך מיצוי כל הכוחות הטבעיים ומימושם בדרך התורה.

כך משתלב ומוסבר בפרשתינו –אומר רש"ר הירש -  איסור אכילת חלב ודם והקדשת החלב לה' כי הם –החלב והדם, מסמלים את מיצוי הנפש הבהמית שלעולם לא תוכל לשלוט עליו נפש האדם, החלב מסמל את האנוכיות שעליה להיות מוקדשת כליל לה':  

"ניתן לומר כך, בגופם של בעלי חיים הרי הדם הוא הנפש והוא שולט בשאר האברים לצורך יצור החלב. כל שאר האיברים של והחומרים של החי, יכולים להתקבל על ידי האדם, ובגוף האדם תשלוט בהם נפש האדם וזו תכוון אותם לקראת מטרות אלוקיות. אך החלב והדם - לה', כי לעולם לא תהי' מבחינה ממשית נפש הבהמית לנפש האדם, לעולם לא תוכל מטרה בהמית המיוצגת על ידי חלב הבהמה, להתקבל ממשית בגוף האדם, אלא כל חלב לה', כל מטרות האדם הן קודש לה'. על האדם להקדיש את עצמו רק לעבודת ה' בלא כל פניות אנוכיות".

בפרשת שמיני נראה אי"ה כיצד יש לשמור על איזון בין הרגש לשכל בתחום זה. 

עבור לתוכן העמוד