בית המקדש – תקשורת ללא לווינים

תקופתנו נקראת: "עידן התקשורת". לא זו בלבד שכיום ניתן להתקשר לכל מקום בעולם בקלות מפליאה, אלא שהתקשורת הטילה את חותמה על הדור כולו. הקידמה של ימינו, המהפכה התעשייתית והאלקטרונית שהפכה את עולמנו לעולם שונה, באה לעולם בזכות התקשורת. פיתוח הקשרים בין מקום למקום הביא לעולם הישגים מרשימים ביותר.

דורות העבר נראים לנו פרימיטיביים ביותר. ה"כבישים" של פעם, ה"דואר" של פעם, ה"רכב" של פעם, בעינינו נראים למגוחכים. מביטים אנו במבט רווי רחמים על הקשיים שהיו נתונים בהם אבות אבותינו, שלא זכו למטוסים ולפלאפונים.

קיימת "רשת תקשורת" נוספת, שחשיבותה עולה אלפי מונים על הרשת שהומצאה בדורות האחרונים. רשת שהיא יעילה ללא כל השוואה, ואין היא נושאת תופעות לוואי שליליות, כפי שנושא עולם התקשורת העכשווי. "רשת" זו היתה מצויה ברשותם של אותם דורות, ואילו לנו, לדאבון לב, לא נותר ממנה כמעט מאומה.

הכוונה היא לקשר הנוצר בין השמים לארץ ובין האדם לבוראו מחד גיסא, ובין בורא העולם לבריאה מאידך גיסא. חכמינו אמרו, שכנגד בית המקדש של מטה קיים "בית מקדש של מעלה". יחדיו הם מהווים "תחנות השידור", שדרכן היינו מתקשרים עם אבינו שבשמים, ודרכן היה משפיע הקב"ה בהיזון חוזר את השפע שהיינו זקוקים לו.

לאבותינו לא היה צורך בכבישים מהירים וגם לא בתקשורת אלקטרונית. כל מה שהאדם זקוק לו היה קיים בהישג יד. בזכות הקשר הישיר שהיה קיים בין "בית המקדש של מטה" לבין "בית המקדש של מעלה", הם קיבלו את הכל בשפע באופן ישיר מידיו של הבורא.

האש שבערה על המזבח, הביאה שפע רב לעם כולו, ולמעשה, לעולם כולו. היא קישרה בין האדם קרוץ החומר לבין אביו שבשמים. "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" (ויקרא ו', ו').

המטרות הושגו ללא ריצה מטורפת אחר כסף, ללא תאונות וללא תוספת מתח וחרדה המלווים תדיר את הישגי דורנו. בזכות בית המקדש זכו אבותינו לקידמה שכיום אין לנו אפילו מושג קלוש עליה.

לעתיד לבוא, כשייבנה שוב בית המקדש, ידעו כולם שממקום זה מגיעים לכל העולם השפע הכלכלי, הבריאות והאושר. את זאת יבינו באותה שעה גם בני אומות העולם, והם יעלו לרגל אל בית המקדש. הנביא זכריה מתנבא על כך ואומר: " והיה כל הנותר מכל הגוים, הבאים על ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחות למלך ה' צב-אות, ולחוג את חג הסוכות " (זכריה י"ד, ט"ז) .

כיום, אין ביכולתנו להבחין בבירור בקיומה של תקשורת זו. בהעדר קשר ישיר עם הבורא, על השפע השמיימי לעבור דרך צינורות הטבע, ועלינו לטרוח רבות כדי להשיגו. עם זאת, גם כיום לא אפסה תקוה. אמנם בית המקדש חרב לפני שנים רבות מאד, אך ה' דאג שיהיה לו תחליף. הלא הם בתי הכנסת ובתי מדרש בהם אנו מתפללים שלש פעמים ביום, הם המכונים "בתי מקדש מעט", בתי מקדש בזעיר אנפין. אדם המכבד אותם, זוכה להנות מהיחס המיוחד, שרק קשר בלתי אמצעי עם שוכן מרומים מסוגל להעניקו.

[ערכים]