פרשת צו

תפקיד גדול ו"קטן"

ניקוי המזבח מן האפר הקרוי "דשן", המצטבר לאחר מעשה ההקרבה, חייבת להיעשות בבגדי קודש ("מדובד ומכנסי בד"), ואילו הרחקת הדשן אל מחוץ למחנה, דורשת החלפת הבגדים לבגדים פשוטים יותר, אם כי גם הם בגדי קודש. "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמוקרא עוד...

כמו זר פרחים

אדם הנקלע לסכנת חיים, ונחלץ מאימת המוות שאפפה אותו – חש בשמחה המציפה את כל ישותו. הוא מלא הכרת תודה המחפשת ביטוי ופורקן. בעולם האמונה היהודי, הביטוי הנאות הוא הבעת תודה להשגחה העליונה הגואלת והפודה. תחושה של הבעת התודה מוסיפה נופך של שלימות להרגשת הרווחה המקננת בלבו של הניצול. לקרבן ההודאה קראו "שלמים". לא היה זהקרא עוד...

בית המקדש – תקשורת ללא לווינים

תקופתנו נקראת: "עידן התקשורת". לא זו בלבד שכיום ניתן להתקשר לכל מקום בעולם בקלות מפליאה, אלא שהתקשורת הטילה את חותמה על הדור כולו. הקידמה של ימינו, המהפכה התעשייתית והאלקטרונית שהפכה את עולמנו לעולם שונה, באה לעולם בזכות התקשורת. פיתוח הקשרים בין מקום למקום הביא לעולם הישגים מרשימים ביותר. דורות העבר נראים לנו פרימיטיביים ביותר. ה"כבישים"קרא עוד...

הקרבן מקרב

שורש המילה "קרבן" הוא "קירוב" או "קרבה". בשפות אחרות משתמשים במקום "קרבן" במילים שמשמעותן היא "תשורה". שינוי זה אינו מקרי, הוא נובע מתפיסה שונה לחלוטין את תפקידו של הקרבן ושל מטרתו. עובד אלילים, על פי תודעתו, מגיש לאלוהיו מתנה, תשורה. הוא מקווה על ידי כך לפייסו, להיות עמו "ביחסים טובים", ובתמורה לזכות ליחס טוב ולשפעקרא עוד...

מעלת מידת הזריזות

המקום הנכבד שתופסת מידת הזריזות במקרא ובדברי חז"ל, מלמד כי מידה זו היא בנין אב למידות טובות רבות. ומלבד זאת היא מהווה גם מפתח לבנין אישיותו של האדם השלם. ואמנם, כך כתב מחבר ספר "ארחות צדיקים": "מידת הזריזות היא תכשיט לכל המידות". מידת הזריזות שהפכה להיות אחד המאפיינים של החיים היהודיים, ירושה היא לנו מאברהםקרא עוד...

השגחה פרטית וניסית

בית המקדש הוא מקום התרחשות ניסים. רוחות סערה נשבו – אך עמוד העשן התמר היישר, זקוף כמקל. גשמי זלעפות ירדו – אך הם לא כיבו את אש המערכה, כמובא במסכת אבות (פרק ה'). הנר המערבי במנורה לא כבה (מסכת שבת כ"ב, ב'). לחם הפנים היה חם ולוהט כעבור שבוע כבשעת הנחתו (מסכת יומא כ"א, ב').קרא עוד...

ללא חטא

פרשתנו פותחת בקרבן עולה (ו', ב'-ו'). סופה של הפרשה הקודמת מתאר את מעשה הקרבת "אשם גזלות", הוא הקרבן הבא על חטא הגזל. חכמינו במדרש מצאו קשר בין שתי הפרשיות הסמוכות הללו. קשר האומר, שקודם "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל" (שם ה', כ"ג), ואחר כך: "זאת תורת העולה" (ו', ב'). אם ביקשתקרא עוד...

לבלום רגשות התנשאות

מערכת הקרבנות גררה אחריה את התהוותו של מעמד הכוהנים. הוא המעמד הנועד לשרת את העם ולכפר על חטאיו לפני האלוקים. טבעם של בני מעמד מכובד להפריז בערך עצמם. החובות שהוטלו עליהם, דוחפים אותם לחלום על זכויות יתר מעבר למגיע להם. הנבחרים תמיד אוהבים לראות את עצמם כנעלים מעל בני תמותה רגילים, כ"יחידי סגולה". הדאגה מפניקרא עוד...

כמו אדם הראשון – שיעור בהצמדה

והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה, כג) לפנינו פרשה נוספת, העוסקת בקרבנות. שוב, כבפרשה הקודמת, מפורטים בה פירוט מלא, סוגי הקרבנות ואופני הקרבתם. פירוט זה משתרע על פני שלושה פרקים מלאים (ויקרא, פרקים ו-ח). אולם, תנאי חשוב ביותר, שבו תלויה, למעשה כל תורת הקרבנות, מוצנע בפרשה זו. ורק סמיכותה לקודמתה, פרשת "ויקרא", חושפת אותו.קרא עוד...

להתפלל או לא להתפלל, זאת השאלה!

אלי צועד לאיטו במורד הסמטה החשוכה, כאשר לפתע קופצים למולו שני רעולי פנים, האוחזים בידיהם אקדחים גדולים. הוא נבהל מאד, מניף את ידיו אל השמיים ומתחיל להתפלל, "ריבונו של עולם, אנא הצל אותי מהצרה הזו! אני מוכן לעשות בשבילך ה-כ-ל, כל דבר – אני מוכן ללכת מהיום כל יום לבית הכנסת, אני אקפיד ללמוד תורהקרא עוד...