סדר ימי החנוכה

 ♦ מצות הודיה בחנוכה – עיקר מצות ימי החנוכה להודות ולהלל לה' על הניסים והנפלאות ולפרסם את הנס.

 ♦ מדליקים נרות חנוכה כל ערב, בפרסום רב, בבתי המגורים ובבתי הכנסת.
 
 ♦ אומרים הלל שלם כל יום, עם ברכה.
 
 ♦ אומרים "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון:

 ♦ בתפילת שמונה עשרה לפני "ועל כולם".
 אם שכח ולא אמר:     
   * אם נזכר קודם שהגיע לסיום הברכה (דהיינו, שעדיין לא אמר "ברוך אתה ה'" כדי חתום "הטוב שמך ולך נאה להודות"), חוזר ואומרו.                                                    
   * אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" ימשיך "הטוב שמך ולך נאה להודות" ולא חוזר. ונכון שיאמר "על הניסים" בסיום התפילה אחר "אלוקי נצור" ויאמר: "מודים אנחנו לך על הניסים…" עד "ונודה לשמך הגדול סלה".
   
 ♦ בברכת המזון אומרים "על הניסים" בהודאה, דהיינו לפני "ועל הכל".
 אם שכח ולא אמר:
     * אם נזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה'" כדי לחתום "על הארץ ועל המזון" – חוזר ואומר. 
     * ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'" – ימשיך "על הארץ ועל המזון" ואינו חוזר. וטוב שיאמר "על הניסים" באמצע "הרחמן", דהיינו, שיאמר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו…".
 

 

 ♦ שמונת ימי חנוכה אסורים בהספד ובתענית כי הם ימי שמחה קצת, ומצוה לשמוח בהם.
 

 ♦ אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בכל שמונת ימי חנוכה, וכן אין אומרים מזמור "יענך ה' ביום צרה" ומזמור "תפילה לדוד הטה ה' אזנך". ובשבת חנוכה בתפילת מנחה אין אומרים "צדקתך".

 ♦ אחר אמירת "שיר של יום" נוהגים בני ספרד לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".
 

 ♦ ימי חנוכה מותרים בעשיית מלאכות. ומנהג הנשים להמנע מעשיית מלאכה בזמן שהנרות דולקים. (ויש מקומות שגם האנשים נמנעים אז מעשיית מלאכה.)
 

 ♦ מרבים בנתינת צדקה לעניים.