הלכות קריאת המגילה

מקרא מגילה היא אחת ממצוותיו של חג הפורים, שעל פיה יש לקרוא בחג זה את מגילת אסתר, בלילה וביום, למטרת פרסום הנס, והודיה עליו.

מקור המצווה
מבין ארבע מצוות החג, זו המצווה היחידה שאינה מפורשת במגילה. חז"ל פירשו את הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" כמצווה לקרוא את המגילה, בדומה לפסוקים אחרים שעוסקים בזכירה.

מדיני המצווה

פרטים רבים נאמרו באשר למצווה זו, וניתן לחלק אותם לדינים העוסקים במגילה עצמה, בצורת הקריאה, ובזמן הקריאה.

דינים הנוגעים למגילה עצמה
 
מגילת אסתר כתובה על קלף, כשרה לקריאהלמגילה יש צד של חומרה, באשר היא נקראת "ספר" ועל כן מושווית לספר תורה; מאידך, היא נקראת גם "איגרת", ועל כן בדינים מסוימים מקלים בה.

  • המגילה צריכה להיות כתובה כולה על קלף ובדיו, וצריכה להיות תפורה בגידים כספר תורה. 
  • המגילה צריכה להיות "משורטטת", דהיינו שהאותיות ייכתבו לאורך חריצים ישרים המשורטטים בקלף.
  • אם גוי או מין כתב את המגילה, היא פסולה.
  • אם חסרות כמה מילים ורוב המגילה קיים – המגילה כשירה (במקרה שהקורא קורא על פה את המילים החסרות).
  • בקריאה בציבור אסור למגילה להיות כחלק ממגילה הכוללת ספרים אחרים, אלא אם כן ניכר מקומה בכך שהיריעה בולטת יותר מהשאר, או שהיא צרה יותר מהשאר.
  • נוהגים לפתוח לפני הקריאה את המגילה כולה לפני הקריאה, כאיגרת, ולאחר סיום הקריאה לגלול אותה ורק אז לברך.
    היו שכתבו שיש חובה לכתוב את כל המגילה בפרשיות סתומות (דהיינו, ללא התחלה של שורה חדשה), כדי שתהיה "כתובה כאיגרת", ואם כתב אחרת, המגילה פסולה. הלכה זו, שאמנם פשטה מאוד, עומדת בניגוד למציאות של כתבי היד הקדומים, אשר בכולם ישנן פרשיות פתוחות במגילה, וגם בעדויות על מגילותיהם של ראשוני אשכנז וצרפת. כיום יש הקוראים במגילות שפרשיותיהם נערכו על פי כתב היד המופתי של כתר ארם צובא (הכולל גם פרשיות פתוחות), כאשר סביב מנהג זה התפתחה סערה-זוטא, כאשר רבים בציבור החרדי זעמו על "הסטייה ממסורת אבות" שיש בכך.

 

דינים הנוגעים לאופן קריאת המגילה

  • ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה כמו בקריאה עצמה, ובלבד שהקורא יהיה מחויב בה גם כן.
  • שמיעת המגילה באמצעות מדיה כלשהי (רדיו וכו') אינה מהווה קיום המצווה.
  • יש לקרוא את כל המגילה (בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים בשאלה איזה חלק מן המגילה לקרוא, ונפסק כדעה שיש לקרוא את כולה).
  • יש לקרוא אותה כסדר; אין לקרוא אותה על פה.
  • מותר לכתוב את המגילה בשפה זרה, וייצאו בה ידי חובה המבינים אותה (דין זה נכון להלכה, אך אינו נוהג כיום).
  • הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא ידי חובה.
  • מותר לקרוא בעמידה או בישיבה, אך בציבור יש לעמוד מפני כבוד הציבור.
  • מותר לכמה אנשים לקרוא את המגילה לציבור ביחד. התלמוד מנמק זאת בכך ש"משום שחביבה היא לציבור, נותנים הם את דעתם ושומעים".
  • יש לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת, "כדי להודיע לעם שכולם נתלו ונהרגו כאחד", כלשון הרמב"ם. פוסקים אחרים כתבו שיש להאריך בקריאת ה-ו' של "ויזתא", ואילו אחרים הבינו זאת כהלכה האומרת שיש לכתוב את ה-ו' הזו כ-ו' ארוכה.
  • מותר לקרוא את המגילה ביחידות, ואולם הלכות מסוימות מצריכות ציבור דווקא, היינו מניין.
    גם נשים מחויבות בקריאת המגילה משום שגם הן ניצלו ואולי גם משום שגיבורת המגילה היא אישה.