הלכות מזוזה

כשקובעים מזוזה על אחד מן הפתחים מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". יש המוסיפים ברכת "שהחיינו": "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו שמי שאין לו מזוזה לפתחו – "מנודה לשמים". ומי שקובע מזוזה בפתחו – "הכל בחיזוק שלא יחטא"

הלכות מזוזה

[א] מצות עשה לקבע מזוזה בכל פתח. ואפלו יש לו כמה חדרים ולכל חדר כמה פתחים העשויים לכניסה ויציאה, אף על פי שהוא רגיל רק באחד מהן, מכל מקום כלם חיבים במזוזה. ואפלו אם נתמעטו הדיורין ואינו צריך עתה רק לפתח אחד, מכל מקום כלן חיבים. אך אם יש איזה פתח שאינו עשוי אלא להכניס דרך שם איזה משא לפרקים, ויש שם פתח אחר לכניסה ויציאה, אזי הפתח העשוי רק להכניס משאות פטור:

[ב] גם שערי חצרות ומבואות ועירות ומדינות חיבין במזוזה שנאמר, ובשעריך (ועין לקמן סעיף ט"ז):

[ג] צריך לקבעה בימין הנכנס. ואם קבעה בשמאל פסולה וצריך להסירה ולקבעה בימין ויברך עליה. ואין חלוק בזה בין אטר לאינו אטר:

[ד] שני בתים אשר לכל אחד יש פתח לרשות הרבים או לחצר, ובמחצה אשר ביניהם יש גם כן פתח והשתא יש להסתפק בפתח הזה באיזה צד יתן את המזוזה. אזלינן בזה בתר הכר ציר, פרוש במקום שנעשים הצירים להדלת שהדלת נפתחת לתוכו זהו עקר הבית, ונותנים את המזוזה בצד ימין שנכנסים לתוכו. ודוקא כששני הבתים שוים בתשמישן, אבל אם אחד הוא עקר תשמישו, בזה לא אזלינן בתר הכר ציר, אלא לעולם נותנין את המזוזה בצד הימין שנכנסין להבית אשר עקר תשמישו שם, ואפלו הדלת נפתחת לתוך השני:

[ה] מקומה, מתחלת שליש העליון של גבה השער. קבעה למעלה מזה כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח. קבעה למטה משליש העליון, צריך להסירה ולקבעה כראוי ובברכה. ואם קבעה בטפח העליון, יסירה גם כן ויקבעה כראוי אבל לא יברך. ויש לקבעה בטפח הסמוך לחוץ, ואם שנה בזו אינו מעכב:

[ו] כיצד קובעה, כורכה מסופה לראשה, דהינו מאחד כלפי שמע, ומניחה בשפופרת או בשאר דבר וקובעה במסמרות במזוזת הפתח באלכסון. ויהא ראשה דהינו שמע כנגד הבית ושטה האחרונה לצד חוץ. ואם מזוזת הפתח אינה רחבה יקבענה זקופה. וזה טוב יותר מלתתה אחורי הדלת. אם לא קבעה אלא תלאה פסולה. וכן צריך להזהר למסמרה למעלה וגם למטה, שלא תהא תלויה:

[ז] קדם שקובעה יברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבע מזוזה. ואם קובע כמה מזוזות די בברכה אחת לכלן. אם נפלה המזוזה מעצמה וחזר וקבעה צריך גם כן לברך. אבל אם הוא הסירה כדי לבדקה, יש להסתפק אם צריך לברך:

[ח] בקצת שערים יש פתח קטן אצל השער הגדול, ודרך הפתח הקטן יוצאין ונכנסין, והשער הגדול אינו נפתח רק לפרקים, וכיון שהם שני פתחים וביניהם עמוד רחב טפח, חיבין בשתי מזוזות:

[ט] במקום שיש לחוש שמא יגנבו אותה, אם אפשר לו יחפר חפירה במזוזות הבית ויניחנה שמה, אבל לא יעמיק לחפר טפח כי שם לא הוי "על מזזות ביתך" רק תוך מזוזה ופסולה. עוד צריך להזהר שיהא על כל פנים נכר מקום המזוזה. ואם אי אפשר לו לחפר בתוך מזוזת הבית יש לסמך בשעת הדחק לקבעה בפנים אחורי הדלת, ודוקא במזוזה עצמה ולא בכתל (עין חכמת אדם ונשמת אדם), ולא ירחיקה מחלל הפתח טפח כי אז פסולה:

[י] אין הבית חיב במזוזה אלא אם כן יש בו ד' אמות על ד' אמות. ואם אין בו ד' אמות על ד' אמות אבל יש בו כדי לרבע ד' אמות, כגון שארכו יתר על רחבו או שהוא עגל, יש אומרים דחיב ויש אומרים דפטור:

[יא] אין הפתח חיב במזוזה אלא אם יש לו שתי מזוזות [עמודי הפתח] (פפאסטען, טיר±שטאק) גבוהות לכל הפחות עשרה טפחים ומשקוף על גביהן. ואפלו אין המזוזות מעצים או מאבנים אחרים, רק שכתלי הבנין בעצמן הן המזוזות ועליהן תקרה גם כן חיב. ואם אין לבית אלא מזוזה אחת כגון שמצד האחד עובר הכתל להלן כזה, אם היא מצד שמאל פטור ואם היא מצד ימין יש ספק אם חיב או לא, ויש לקבעה בלא ברכה, או שיקבעה לאחר שיקבע בפתח המחיב ויפטר גם את זה. וכן בכל מקום שיש ספק יעשה כן:

[יב] יש לו שתי מזוזות ואין לו משקוף אלא שיש עליהן כפה כמין קשת, או אפלו גם מזוזות אין לו אלא שהכפה מתעגלת מן הארץ, אם יש בה בגבה עשרה טפחים רחב ארבעה טפחים חיב (עין טורי זהב). ואותן החניות שעושין מזוזה אחת מן הקרקע עד המשקוף ומזוזה אחת שאינה מגעת עד המשקוף רק שכונסין את הכתל לערך אמה או יותר, כזה, אם המזוזה שהיא גבוהה עד המשקוף היא מימין הכניסה נותן את המזוזה באותה המזוזה. ואם המזוזה הקטנה היא מימין הנכנס, אם היא גבוהה עשרה טפחים נותן את המזוזה בה, ואם אינה גבוהה עשרה טפחים נותנה במקום הרחב:

[יג] יש אומרים דאפלו אין דלתות לפתח חיב במזוזה. ויש אומרים דבעינן דוקא דלת. ולכן לא יקבע את המזוזה עד שיתלה מקדם את הדלת. ולא יקבע אותה תחלה ואחר כך יתלה את הדלת, משום דבעינן תעשה ולא מן העשוי (עין לעיל סימן ט' סעיף ו'):

[יד] בית שאינו עשוי לדירה בקביעות פטור, לפיכך סכת החג בחג פטור. וכן אותן חניות שעושין ביומא דשוקא לימי משך היריד, ואחר כך מפרקין אותן או שנשארים בלי שום תשמיש פטורין. אבל החניות הקבועות בסחורה, חיבין במזוזה:

[טו] אכסדרה שיש לה שלש מחצות ותקרה על גביהן ופרוצה ברביעית, אף על פי שיש לה שתי פצימין כמו צורת פתח פטורה ממזוזה, מפני שהפצימין לא נעשו משום מזוזות אלא כדי להעמיד התקרה. אבל אם יש לה מחצה גם ברוח הרביעית אף על פי שהמחצות נמוכות ואינן מגיעות עד התקרה, ואף על פי שהן עשויות חלונות חלונות, חיבת:

[טז] בית שער והוא בית קטן שאצל שער החצר שהשומר יושב שם, ומרפסת (גאנין) שהיא דרך לעלות בה לעליה, והגנה והדיר, פטורין ממזוזה, כיון שאין עשויין לדירה. ואם יש בית שחיב במזוזה פתוח לאחד מאלו או לאכסדרה, חיבים אף בפתח שנכנסים להם מרשות הרבים. ולכן שערי חצרות ושערי מבואות ושערי מדינות ועירות כלם חיבים במזוזה, כיון שבתים החיבים במזוזה פתוחים לתוכן. אפלו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה (אפלו תשעה החיצונות הן בגונא דפטורין), אם הפנימי חיב במזוזה כלן חיבים. ולכן שער הפתוח מן הגנה לחצר חיב במזוזה (רמב"ם). ויש אומרים דבית שער ומרפסת חיבים אפלו אין בית פתוח להם. ויש לקבעה בלא ברכה:

[יז] בית המרחץ וברסקי ובית הטבילה פטורין, מפני שאינן לדירת כבוד, אבל רפת בקר וחדר שמגדלין בו עופות, ובית התבן והעצים ואוצרות של יין או של שאר משקין, אם יש להם שעור בית חיבין, ויש פוטרין:

[יח] במקום שתינוקות מצויין או שלפעמים רוחצין שם או שמשתינים שם, יכסה את המזוזה. ודוקא בהזדמנות, דרך ארעי סומכין על הכסוי, אבל לקבע שם תשמיש בזיון כגון להעמיד שם כלי לשופכין, אין לסמך על הכסוי (פתחי תשובה בשם יד הקטנה):

[יט] בית וכן חצר שגם עכו"ם דר שם, פטור:

[כ] מרתף (קעללער) שהמזוזות עם הפתח שוכבים בארץ פטור, דלא נקראת מזוזה אלא כשעומדת (נודע ביהודה תנינא סימן קפ"ד):

[כא] השוכר בית בחוץ לארץ פטור ממזוזה שלשים יום דלא הוי דירת קבע:

[כב] היוצא מן הבית וישראל אחר יכנס לדור שם, לא יטל הראשון את המזוזות אלא יניחם, והשני ישלם לו עבורם:

[כג] חיב אדם להזהר מאד במצות מזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם, שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכר אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע כי אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו רבותינו ז"ל, כל מי שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטא, שנאמר, חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. עוד אמרו רבותינו ז"ל, בעוון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים, וכל הזהיר במזוזה יאריכו ימיו, שנאמר, למען ירבו ימיכם וימי בניכם:

[כד] ולפי שהמזוזה היא להזכירו יחוד שמו יתברך, לכן כשיצא מפתח ביתו וכן כשנכנס ינשק אותה, אבל לא יניח את היד על המזוזה עצמה, אלא יזהר שתהיה זכוכית על השם (עין בספרי קסת הסופר מהדורה תנינא חקירה י"ט), וכשיוצא מביתו ומניח ידו על המזוזה יאמר, ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני ה' ישמר צאתי ובואי מעתה ועד עולם:

[כה] מזוזת היחיד נבדקת שתי פעמים בשבע שנים, ושל רבים (שאין להטריח עליהם) נבדקת שתי פעמים ביובל (עין רא"ש רבנו אשר סוף הלכות תפלין):