כללים לקמפיין שיווקי וחינוכי

אסטרטגיה – להגיע למצב של "עבודה". טקטיקה – גישה של התנדבות. פירסומת על הצורך בנדיבי לב ללא כפייה. הסברה על הצורך האישי, ובהצלחה.

מספרים, שאחד מגדולי ישראל נשאל פעם על שימוש בפרסומות, טקטיקות שיווק, ואסטרטגיות הסברה, כדי לקדם עניין תורני חינוכי כלשהו. השואל סבר כי מדובר בפחיתות כבוד לאותו עניין חשוב – שישתמשו בו באותן דרכים שנהוג כל כך להשתמש בהם לדברי חולין.

תשובתו של אותו אחד מגדולי הייתה, שאדרבה, הרי הכל נברא על מנת לשמש את לומדי התורה ולמען חיזוק התורה, אלא שלעיתים משתלטים כוחות רוע ורשע על אותם דברים ומשתמשים בהם לצורכי חולין, אך אדרבה, הכל של התורה – וכל השאר הוא חיקוי.
כל מה שיכול להרבות תורה בדרך האמת נכון וראוי הוא לעשותו.

נראה אפוא, כי גם אסטרטגיות שיווק וטקטיקות פרסום, טובות ומועילות לשם כך. ואכן, אנו מוצאים ברחובות קריה פירסומים רבים לדרבון קיום תורה ומצוות בדרכי תעמולה מוכרים.

"אפקט הפרסומת" הוא ללא ספק מוצר חינוכי נצרך, וטוב שיהיה בכל בית יהודי !!!

הפרסומת, יש לה כוח וחזקה שהיא אינה חוזרת ריקם.
חברות גדולות, משקיעות מיליונים רבים, כדי לחשוף את מוצריהם ולהכניס אותם ל"שוק" על ידי אותו "אפקט פרסומת".

הכלל אומר, שככל שתחזור פעמים רבות על מסר אחד ברור וחד, כך גדול הסיכוי שהשומע ישתכנע לבסוף שדבריך אמת, ולפחות הוא ינסה לראות אם יש אמת בדברים. במקרים רבים, כל מטרתם של המפרסמים היא אכן להביא את הלקוח ולו לניסיון אחד, במוצר שאותו הם משווקים.

כאשר הורים יחזרו על מסרים לילדיהם בדרכו של אותו אפקט פרסומת, הם יוכלו לראות היטב כיצד הדברים עובדים מצוין.

ננסה לומר לילד פעם פעמיים ושלוש כי אסר לטפס על השיש במטבח, פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, אסור לטפס על השיש – וזה נקלט, זה נכנס, ובדרך כלל אין צורך אפילו בתוספת מתת יד.

כל הבעיה היא שאנו אינו עקביים כמו המפרסמים !!!

פעם אחת, אמרנו לילד שיביא משהו מהארון – וזה היה מאד דחוף, וכל הכיסאות היו על השולחן בסלון כי בדיוק עשו ניקיון.
רק פעם אחת זה קרה, שאמרנו לו שהוא יכול לעלות על השיש – וכבר איבדנו את מה שנקרא "פרסומת". רק פעם אחת שראינו אותו על השיש ולא הערנו לו, ולא אמרנו שוב שאסור, הראנו לו שקורה לעיתים שאנו עייפים ומותשים ואיננו עקביים באיסור שלנו, ומייד – איבדנו את כל עמלנו.

משל למה הדבר דומה, לחברה גדולה  ומוכרת – למשקאות, המוציאה פעם אחת בשנה בלבד פרסומת האומרת שבשבוע הקרוב משקה הקולה של החברה המתחרה – טוב יותר, אבל באמת רק השבוע, ולא בכל השנה. או פרסומת שתאמר בפירוש כי אנו טובים מאד וטעימים מאד, אבל כל זה רק במשקה הקולה אבל משקה התפוזים שלנו לא כל כך טעים. זה רק בינתיים !!!

ברור כי העקביות היא נקודת מוצא ראשונית לפרסומת.

לא רק פרסומת היא מצרך חינוכי. אלא כאמור גם אסטרטגיית שיווק וטקטיקות שונות הם מוצרים נצרכים ומועילים מאד לדרבון תלמידים בכיתה וילדים בבית, לביצוע מטלות לימודיות וחינוכיות.

הראשון שעשה זאת היה משה רבינו בצוותו את הצו האלוקי על הקמת המשכן בנדבה !!!

הבה ונראה כיצד הדברים מתנהלים, בהקמת המשכן, על פי ביאורו של רש"ר הירש. ונבין כיצד יוצרים את הדרך הנכונה והטובה לגיוס כוחות למען מטרה.

"..הביטוי "עבודה" חוזר פעמים אחדות בפרק זה … כל הכנת הקמתו של המשכן קרויה "עבודה". היא משימה שנצטוו עליה מפי הגבורה, ושלמען ביצועה היה על האומה להקדיש את כל כוחותיה. המקדש הוא התכלית שנצטוו עליה ושהטילה את מצוותה על כוחות האומה. עליהם לבצע את המשימה כעבדים, הביצוע הוא "עבודה".."

יש כאן, אם כן, עבודה ממש, שאותה יש לבצע. ואכן, אין ספק בכך שיש צורך בעבודה זו ובהקמת המשכן – שכן זה הוא ציווי ה'.

אולם, הבה ונראה כיצד מגדיר זאת משה מפי השכינה, "כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'" מדובר בנדבה, אין כאן כפיה, אלא רק בקשה לנדבה למען הקמת משכן לה'.

"… "נדיב" הוא האדם החופשי ובלתי התלוי, שמעשיו באים רק מכוח ציווי פנימיותו, בעוד שנדיב כשלעצמו דיו לציין את תכונת ההתנדבות שבמעשה, בא הכתוב ומטעים את תכונת ההתנדבות על ידי צירוף המילה "לב" "נדיב לב", ובהבלטה יתירה "נדיב ליבו" – לבו שלו. בכך מרחיק הכתוב כל דרך של כפייה, ואף כל השפעה חיצונית העשויה לכוון את מעשה המתנדב.."

זאת "עבודה" שיש לבצע אבל היא מוגשת לציבור בלי כפייה ובשיא ניסוח ההתנדבות שיכול להיות, בהבלטה ובהדגשה.

הבה נראה אם זה עובד:

"ויבאו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו וגו'"
"ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו .. כל כלי זהב וגו'"
"כל מרים תרומת כסף הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא איתו .. לכל מלאכת העבודה הביאו"

הם, עשו את זה לעבודה.
הם לא הצטוו לעשות זאת כעבודה, אלא כנדבה, אולם הם הביאו לכל מלאכת עבודה. הם נטלו על עצמם את הקמת המשכן ל"עבודה", מחויבת המציאות.

הם עשו זאת, כי משה הצליח לשכנע אותם ב"צורך" שיש בהקמת המשכן.
הוא הצליח להביא לעומק תודעתם כי המשכן הוא צורך להם,  ולמענם הם עושים זאת, להתעלותם האישית, להרגשת הרוממות ולקירבת הבורא שאך טוב וחסד מושכת ומשפיעה על האדם.

".."נדבה רוחו" מציין בעיקר את הדחף הפנימי למתן תרומת דבר, ואילו "נשאו ליבו" מורה על התעלות פנימית לרמה של היחלצות אישית המתנשאת מעל להרגל ולמנהג שנהגו עד כה. לפיכך נראה שהמשפט "ויבאו וגו'" מציין קודם כל את הרושם הכללי ואת ההצלחה הכללית, שהושגו על ידי קריאתו של משה. העם הבין את תכלית המפעל בכל רום מעלתה ומשמעותה. כל מי שראה את עצמו מסוגל לתת משלו לטובת המפעל, אם בתרומה ואם בעשייה, חש בהתעלותו האישית כאשר שיתף את עצמו בקידום תכלית שכזאת. הם באו חדורי תחושה זו והעמידו את עצמם לרשות המפעל, כל אחד לפי כוחותיו וכישרונותיו" 

דרך מעניינת לשכפול במטלות כיתתיות וביתיות,

אסטרטגיה – להגיע למצב של "עבודה".  טקטיקה – גישה של התנדבות, פירסומת על הצורך בנדיבי לב ללא כפייה, הסברה על הצורך האישי,

ו..

הצלחה.