בין בחירה לקירוב

הגדל

 

אהרון נבחר, בפרשתנו, לכהונה. הבחירה לא התנהלה על פי הליך דמוקרטי כלשהו. שום גוף מדיני, פוליטי ואפילו לא "כנסייתי", לא החליט עליו כעל המועמד המועדף למשרה הרמה. גם משאל-עם לא נערך, כדי לשמוע מה בפי בני ישראל בנושא נכבד זה. הוא נקרא אל התפקיד הרם ע"י הצו האלוקי:

"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (שמות כח, א).

מכל הבחירות של "האתה בחרתנו" שבמקרא, זו הבחירה האלוקית המושלמת ביותר. הדברים מצאו את ביטויים במדרש הבא:

"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך" – זה שאמר הכתוב: "אשרי תבחר ותקרב" (תהלים סה). אשרי מי שבחרו הקב"ה, אף על פי שלא קרבו, ואשרי מי שקרבו, אף על פי שלא בחרו. איזהו שבחרו? זה אברהם. שנאמר:

"אתה הוא ה' האלוקים, אשר בחרת באברם", אבל לא קרבו, וקרב את עצמו. יעקב, בחרו הקב"ה... וקרב את עצמו. משה, בחרו הקב"ה... וקרב את עצמו. ויש שקרבן ולא בחרן. יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו. רחב קרבה הקב"ה ולא בחרה.

אשרי אהרון בכפליים, שבחרו הקב"ה וקרבו שנאמר וכו'" (ילקוט שמעוני שמות שעט).

מדרש זה מגלה, שמנקודת מבט מקראית, לא היה אדם שהתאים יותר לכהונה, מאהרון. בנשמתו התאחדו שתי הסגולות גם יחד. הוא היה גם נבחר וגם קרוב. הבחירה האלוקית מגבוה, הינה בדרך כלל שרירותית. אין האדם הנבחר מסוגל לרדת אל עומק סיבת בחירתו, הוא דווקא. כשם שאין בכוחו להבין מדוע דווקא הוא נולד להורים גבוהים, בלונדיניים ותכולי עיניים. אלו מצבים נתונים שאין לשנותם, ואין לאדם שליטה עליהם. הם נאצלים מחביון הבורא, הנעלם מכל חי.

אולם שונה היא הקרבה. קרבת הלבבות צומחת, כאשר קיימת הזדהות רוחנית ונפשית. האדם נמשך אל רעהו הדומה לו. בחברתו הוא חש בנוח. כך הוא גם קירובו של האלוקים – המקרב אליו את האדם באמצעות תכונתו המאפיינת של האדם ומהות אופיו הטוב. בחירתם של אברהם, משה ושאר גדולי האומה לא היתה – ביחס לאהרון – בחירה הנובעת מאופיים המיוחד, הסגולי והנעלה. לעומת זאת – בחירתו של אהרון לכהונה, נבעה מקרבתו הטבעית והפנימית לתפקיד הנשגב.

כי מהי הכהונה במובנה המקורי, העברי?

המשכן הוא לא מקום פולחן, דוגמת מקדשי האומות, להבדיל, שמלאו בימי קדם את ארצות תבל. המשכן (וכן המקדשים) היה היכל ההיזכרות, שבא להזכיר לעם העברי את חובותיו, לאור אמיתות מעמד הר סיני. המשכן היה הר סיני נייד. כל מטרתו לדאוג לרענן בלבות בני ישראל את הנחיות עשרת הדברות, כפי שפורשו בהרחבה בחמשת חומשי תורה. כלומר, המשכן בא להשכין שלום בין הגשמי שבאדם לבין הרוחני שבו. בין שמים וארץ, בין אלוקים ואדם. אחדות זו, היא גם הבסיס להרמוניה ולאיזון, החייבים לשרור בין האדם לבין היקום.

זהו הסבר מהות המשכן על פי המקורות. עתה, הואיל ותפקידה המרכזי של הכהונה הוא לנצח ולפקח על תהליך ההתקרבות המתמיד שבין אדם לבוראו – אין כמו אהרון הראוי לביצוע המשימה.

כי אהרון היה אדם נטול אנוכיות. אישיות, שטוב לבה השופע עבר על גדותיו. החשבון האישי, האנוכי והצר לא העיב מעולם על שיקולי החלטותיו, פעולותיו ומעשיו. היה זה אדם שמעולם לא קנא ברעהו למראה הצלחתו. גם לא כשאחיו הצעיר, משה, זכה – במעמד הסנה – בתואר המנהיג, הגואל ממצרים. ההיפך – כה השיב האלוקים למשה, שחשש שמא יקפיד האח הבכור:

"לא איכפת לאהרון בדבר זה. לא די שאינו מיצר (מצטער) אלא עוד שמח... שנאמר: "וגם הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו" (שמות ד, יד) לא בפיו בלבד, אלא בלבו – לבו יותר מפיו" (מדרש תנחומא).

זוך נפשי זה התבטא, ביחסו ובגישתו אל הבריות. אהבת האדם שקיננה בלבו, אין לה אח ומשל. היא הביאה אותו לפעילות חריגה, שאינה מצויה במיוחד בקרב קהילת נבחרי העם המקובלים:

"שני בני אדם, שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרון וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: בני ראה, חברך מטרף את לבו (אכול צער) ומתלש את שערו ואומר: אוי לי! איך אשא עיני ואראה בחברי? בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי (שהרגזתי אותו חינם).

היה יושב אצלו עד שמוציא כל קנאה (כעס) מלבו.

שוב הלך אצל חברו ואומר לו כעניין הזה. כשפגשו זה בזה (שני היריבים מאתמול) גפפו ונשקו זה לזה" (אבות דרבי נתן).

זהו אהרון. זה דימויו בעיני העם, עד כי הוצב לסמל, לדמות הראויה לחיקוי: "הלל היה אומר: הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (פרקי אבות).

מה פלא, אפוא, שאדרת הכהונה תאמה בדיוק את כתפיו, והשתלבה היטב באופיו. הכהונה, שמטרתה להשכין שלום בין האלוקים לאדם, ולסייע לבן אנוש בכפרת עוונותיו, זו הכפרה המשיבה את השלום לנפשו של אדם.

אכן, בחירה תואמת שכזו יכולה להיעשות רק ע"י האלוקים. בהליך דמוקראטי לא היה האיש נבחר לעולם. לא רק משום שלא היה מציג את מועמדותו, לא רק משום שבעיני העם הצטייר כדמות מופת, כ"סבא טוב" העוזר לזולת, והמפיק חום אנושי ואהבה רבה, ואין מקום לאדם כזה בהנהגה – אם כי בעיקר לא היה נבחר, משום שבענוותנותו הרבה היה מסרב לקבל על עצמו את התפקיד המוצע, מתוך תחושה שאינו ראוי לו.

ועל כן, אנו יודעים, שדווקא משום כך, הוא הוא הראוי לה – לכהונה. הוא יערה לתוכה את תכני השלום האמיתיים, כפי שרק האלוקים מכירם עד תום. תכנים, שאהרון קלט שמץ מהם, מכוח אורחות חייו והתנהגותו עם הבריות. זו ההתנהגות שקירבה אותו אל האלוקים.

"ואתה הקרב את אהרון" – אמר האלוקים למשה. קרא אותו את התפקיד, קרב את האדם הראוי לקרב אלי את העם כולו.

[אש התורה]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד