כן לפטריוטיות עזה ולא לליברליות מסוכנת

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהֹוָה: וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהֹוָה: (כ"ח ל"ז)

הידברות בין דתיים לחילונים, ליברליות ופתיחות, טומנים בחובן סכנות חינוכיות רבות ונוגדות את ה"עזות פנים" והפטריוטיות היהודית. אמנם, אין צורך בקיצוניות הפוכה ובמלחמות מיותרות.

אוהל הידברות בין דתיים לחילונים הוקם בהר הרצל בירושלים, היום משעות הבוקר מתקיימים בו דיונים מרתקים בין קבוצות נוער חילוני ממרכז הארץ לבין בחורי ישיבות.
[ציטוט אמצעי התקשורת]

יהודים טובים, רבים, מכניסים עצמם לסכנה חמורה ומיותרת בחינוכם לליברליות מוגזמת ובלתי אחראית.
הכוונה – כמו תמיד – טובה ביסודה, המטרות מוצדקות, הכל מסתדר יפה עם ההלכה ועם ההשקפה היהודית, אך באופן בלתי רצוני יוצאים הדברים מכלל שליטה ומסכנים את טוהר ההשקפה היהודית של הליברלים ובני משפחותיהם.

בשם הסובלנות, מסירים מעליהם הסובלניים אט אט, את המחסום הפסיכולוגי של חציית הקווים. מחיצות ה"הרחק משכן רע" נופלות וקורסות מיד לאחר מכן, ביקורים הדדיים תכופים והצצה שגובלת בביקור של ממש בחיק התרבות החילונית מערבית,  שכל כולה התרסה בוטה למוסר האנושי שאותו מעניקה לנו התורה בחינוכה הטהור והעקבי.

ה"מסבירים" שלנו, מאמינים בכל יכולתם בגישת הסובלנות, הם חשים בצורך עז להסביר לחבריהם ה"סגורים", כמה שהם טועים ביחסם לחילוניות ומניעיה.
כבכל בעיה פסיכולוגית – גם כאן, הם עצמם זקוקים לחיזוקים מדי פעם, ומשום כך הם מסבירים בלהט עד כמה יש לדגול בליברליות ובפתיחות כלפי הציבור החילוני,
ומייד, הם מרגישים צורך להתנצל על גישה זו, משום שכולם תולים בהם עיניים בוהות ושואלות.
כאן, הם פותחים בהסבר פילוסופי על כך שהחילונים הם בעצם בכלל לא אשמים שהם כאלו, ושיש להם שיטה כזו וכזו וכו' וכו', בהמשך הדרך, הגישה הופכת להיות הצדקה אובססיבית של כל מעשה חילוני וכל השקפה חילונית, מתוך צורך חיוני להסביר את הפתיחות.

גדולי ישראל, בכל הדורות, ראו צורך בהיבדלות מסוימת מפורקי עול התורה !!!

מבחינה חינוכית, ולמען ביסוס הדור הצעיר והרך שיש צורך לחזקו ולחשלו לקראת מאבקים פנימיים שונים במהלך חייו.

יתכן מאד, שהפגנות כאלו ואחרות שיזמו גדולי ישראל, נוצרו ונועדו גם הן לשם כך, יש צורך הגיוני מבחינה חינוכית לצאת ולמחות בקול רם כנגד הפוגעים בקדשי ישראל, כך נוצרת פטריוטיות, שתכליתה הזדהות בלתי מתפשרת עם הדרך והשיטה – שכולנו יודעים בבירור שהיא הנכונה והאמיתית.

כי אדרבה, יש צורך באובססיביות של הסברה יהודית פנימית, אשר אמורה ליצור את האמונה הבלתי מעורערת בצדקת הדרך.

חינוך זה, הוא חינוך ל"עזות" שאליה קורא לנו התנא ואומר: "הוי עז כנמר" !!!

שהרי, ללא עזות יהודית פנימית לא נעבור את משוכת הסתת היצר הפנימי, וכמו כן, ללא עזות שבקדושה כנגד כל השקר והשווא, לא תיתכן חציית מכשול היצר החיצוני המנשב בתרבות המערבית חילונית, שהיא עצמה מלאה בעזות וחוצפה בדרגות הגבוהות ביותר הקיימות בעולם.

בגדי הכהונה, מסמלים עבורנו את עטיפת הקדושה והדרך אליה. את בגדי הכוהנים מגיש העם למשרתי ה', כדי שיבנו עבורו את הגשר לקשר רציף עם הבורא ולדביקות בו. חז"ל גם מלמדים אותנו, שכל אחד מבגדי הכהונה מכפר על אחת מהמידות הרעות שבנו. כך נאמר, שהאפוד מכפר על עבודת כוכבים, מעיל מכפר על לשון הרע, הכתונת מכפרת על שפיכות דמים, והאבנט על הרהורי עבירה וכו'. 

הציץ – אומרים חז"ל – מכפר על "עזות פנים". 

מעניין מאד – אומר רש"ר הירש – שבניגוד לכל שאר הכפרות, שהן על מידות רעות לחלוטין או עבירות גמורות, הציץ מכפר על "עזות פנים" שהיא אינה בהכרח מידה שלילית, באשר יש עזות דקדושה שהיא חיונית וחיובית.

"…כל המידות שהוזכרו עד כה, ושבגדי הכהונה מכפרים עליהן, הן מידות של ליקוי מוסרי מסוים. ואילו תכונת העזות, יכולה לשמש מידה טובה או רעה. הדרגה הגבוהה ביותר של שלימות מוסרית, צריכה עזות הנפש, כלומר, אופי מוצק ואיתן. ואותה התכונה, יכולה להביא את האדם גם אל תחתית התהום בחיי המוסר. יש עזות לה', ויש עזות לעזאזל, כפי שמלמדים אותנו שני שעירי יום הכיפורים. מצחו של הכהן הגדול, כשהוא משוריין באצילה שבמתכות, מעמיד את דבר האמת של "קדש לה'", כמחאה כנגד כל דמיון שווא הפוגם בטהרת המקדש, הציץ, מקדש אפוא את מידת העזות שבקדושה, במלחמתה עם השוא והשקר…"

מסתבר, שישנו קשר אמיץ, בין הטוהר של הזהב המונח על מצחו של הכהן הגדול, עם כיתוב שלא יזח מדעתם של כל ישראל: "קדש לה'" !!!  לבין זה שדווקא הציץ הוא המכפר על עזות פנים !!!

העזות היא חלק מה"קודש לה'" !

חלק מהסיסמה שאסור לה לזוח מדעתו של הכהן וקהל ה', הסיסמה המכריזה קבל עם ועולם כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו והוא אמת וחותמו אמת. לכל זה, דרושה עזות פנים, עזות קדושה של אומץ ופטריוטיות יהודית, שאינה נמסה ואינה מתחנפת כנגד כל דבר שבעולם. עוצמה יהודית, הנישאת בגאווה בפי כל, כדי שהדור הבא הצעיר והרך יחוש את האיתנות וההחלטיות שבהנהגתנו. ואולי, אולי, הכפרה של הציץ על עזות פנים, משמעותה שיש צורך בכפרה על חוסר עזות פנים בקדושה ? ? ?

אמנם, אין צורך להשמיץ, אין צורך במלחמות מיותרות ובריחוק, ומי כמו היהדות החרדית עוסק בקירוב ובריבוי אהבה ועזרה הדדית בעולם. אולם, יש להגביל כל זאת לקירוב לעזרה ולתמיכה, אך להיזהר ולהישמר, מהפיכה ל"סניגוריה ציבורית" למי שהנהגתו היא הפך כל הקדוש והיקר לנו. וגם העוסקים בכך במסגרות שונות הנתונות תחת פיקוח רוחני אחראי, ישימו ליבם על חינוך משפחותיהם וצעירי הצאן שמילים מסוימות אינן אמורות להגיע לאוזניהם.

יזכרו, ולא ייסחפו, ישמרו ויקפידו על חינוך לפטריוטיות ולעזות יהודית קדושה. 

אין ספק כי תחושת פטריוטיות יהודית תורנית שעליה נחנך ונבסס את צעירי הצאן, תתרום רבות ליציבות הקשר שירגישו הילדים בהתבגרם – לקהילה היהודית. כך נוכל בוודאי למנוע "נשירות" מיותרות הן אלו הבאות מתוך תאוותנות גרידא, והן אלו הבאות מתוך חוסר עניין וידע, וחוסר בסיס להזדהות מוחלטת עם ערכי התורה.

ומאידך כל שבירת מחסום ואף רמז לשבירת מחסום ומחיצה בין היהדות התורנית ל"מושגי" התרבות החילונית – תגרור בהכרח נפילה והיגררות מסוכנת של בני הנוער "להציץ" ואולי אף להיפגע ברשתו של היצר הבוער כאש בחוצות.

חינוך, חינוך, ושוב חינוך, ערכים, גאווה יהודית ופטריוטיות חרדית ללא גבול וללא הפסקה !!!