מנהל הבנק באטלנטה תרם מיליון דולר

הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאירק לאו מספר על חויותיו לסייע למפעל ה'בונדס' בארה"ב

 

באחד מביקוריי בארצות הברית, לפני כחצי יובל שנים, קיבלתי שיחת טלפון מד"ר מאיר רוזן, שכיהן לפני כן כיועץ משפטי של משרד החוץ וליווה את שיחות קמפ דיויד במחיצת מחנם בגין, משה דיין ועזר ויצמן ולימים שימש שגריר ישראל הן בצרפת והן בארצות הברית. את השיחה עימי ניהל בתפקידו כנשיא הבונד- מלוה הפיתוח למען מדינת ישראל.

 

"שמעתי שאתה שוהה בניו יורק במסע הרצאות ולכן מעיז אני לבקש ממך, כי תגיש למפעל הונדס חצי יום. זה הזמן הדרוש לי להטיס אותך לאטלנטה בירת ג'ורג'יה המכונה עיר העתיד של ארצות הברית. אנו עומדים לפתוח שלוחה ראשונה של מפעל הבונדס למען הפיתוח של מדינת ישראל להעביר, הנאום שלך והטיסות שלך לא יגזלו יותר מחצי יום".

 

ד"ר רוזן גם הסביר לי מה הניא אותם לפתוח את סניף באטלנטה בספרו כי מנהל בנק שם רכש ביזמתו איגרת בסך מילון דולר לתת למדינה מלוה לחמש עשרה שנים, והוא רצה למנף את התרומה הזו ולפרסם את דבר הבונדס בפרט ומדינת ישראל בכלל, במדינה שכל הקשר איתה היה בזכות העובדה שנשיא ארצות הברית ג'מי קרטר היה במקור נציג ג'ורג'יה בסנט האמריקני.

 

הסכמתי לבקשתו וטסטי לאטלנטה. בפתח הבנק ניצב איש שחום עור, גבה קומה ורחב כתפיים, ואני הבנתי לתומי שהוא המאבטח של הבנק, כשאפילו החליפה ההדורה שבה היה לבוש לא שינתה את התרשמותי הראשונית. כעבור כמה דקות הוא ניגש אלי, פתח את דלת המכונית שבה הגעתי למקום והציג עצמו כמנהלו של הבנק, אשר תרומתו היא ה"סיבה למסיבה".

 

הפתעתי לא ארכה זמן רב, כי רב תושבי אטלנטה וממילא רב המשתתפים היו שחומי עור כמוהו. את נאומי על חשיבות הסיוע למדינת ישראל ברכישת אגרות מלוה פיתוח מקדתי בדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ז'. הרמב"ם מצטט דברי הגמרא במסכת בבא בתרא פרק השותפים, שם נאמר כי יש שמונה מעלות לצדקה. כמובן שמתן בסתר, שגם זהות הנותן וגם זהות המקבל אינן ידועות נחשבת למעלה חשובה ביותר, כפי שאומר החכם מכל אדם: "ומתן סתר יכפה אף" – אולם המעלה העליונה ביותר היא גמילות החסדים בדרך של מתן הלוואה לנצרך, אשר תאפשר לו להשקיע את הכסף ברכישת מקצוע או ברכישת סחורה, כדי שיוכל להתפרנס ולעמוד על רגליו ולא להזדקק למתנות מהזולת. זאת כפי שהתורה אומרת בפרשת בהר: "כי ימוך אחיך ומטה ידו… והחזקת בו… וחי אחיך עמך". לאחר שפירשתי את הרמב"ם, אמרתי שזה בדיוק היעד שלשמו מתקיים הטקס הזה של הפגנת תמיכה במדינת היהודים, שאין הם מבקשים נדבות ואינם חפצים במתנות חינם ולא בלחם חסד. יש לנו את הידע, את הכשרון, ואת הסיעתא דשמיא לפתח תעשייה, חקלאות ומדע בכל התחומים, ואין אנו זקוקים אלא לאמצעים הכספיים, שיאפשרו לנו לפתח את כל המצבור הרב של הידע שלנו, כדי שנוכל להגיע לעצמאות כלכלית. כמובן שהזכרתי את ברכת המזון שבה אנו מבקשים אחרי כל סעודה: "ונא אל תצריכנו ד' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם". אך אם הלוואה זו ניתנת לנו כהשקעה ושותפות בבנין הבית הלאומי שלנו, אנו מכירים לכם טובה על כך.

 

לאחר הנאום ניגש אלי מנהל הבנק, כשהוא אוחז כוס שמפנייה בידו ונעמד מולי כשאני אוחז בידי כוס של מים מינרליים. הוא התכופף אלי ממש, בשל גובהו, ושאל: "הציטוט הזה של כבוד הרב לקוח ממשנתו של 'מיימונידס' (הוא הרמב"ם) או "נחמנידס" (הוא הרמב"ן)?

 

נדמה לי שכוס המים אבדה את שיווי משקלה, כי התקשיתי להאמין למשמע אזניי. השבתי לו קודם כל הבאתי מדברי הרמב"ם- מיימונדס,

"אבל תרשה לי גם להציק לך בשאלה", הוספתי, "האם למדת באונברסיטה פילוסופיה יהודית?" והוא ענה לי לא, אלא בנקאות, כלכלה ומנהל עסקים. "אם כן מנין אתה יודע על מיימונידס ונחמדינס?" הקשיתי.

 

והוא משיב לי לתומו: "הם כל כך חכמים היו ומשנתם כל כך עמוקה, שאני להנאתי קורא את הכתבים שלהם – עד כמה שהבנתי מגעת."

 

חשבתי לעצמי, ואני חושב גם כך היום, הלוואי על כל מנהל בארץ, הידע הזה ברמב"ן וברמב"ם כפי שהפגין מנהל הסניף באטלנטה…

 

בביקורי הראשון ב'אלטנוי-שול' שבפראג, נתקלתי בחור באחד מהקירות בית הכנסת בסמוך ליציאה, שנראה היה כפתח לתא דואר שאפשר לשלשל דרכו מכתבים ומעטפות גדולות. מעל החור הזה נמצאות ארבע אותיות בעברית 'מביא'. לשאלתי מה פשר הדבר, ענו לי כי יהודים היו משליכים שטרות או מטבעות כסף מבעד לחור הזה, עניי פראג היו עוברים מחוץ לבניין ואוספים את כספי הצדקה שהושלכו מתוך בית הכנסת כמתן בסתר, באופן שלא נפשו הנדבן והקבצן.

 

לשאלתי מדוע נכתב 'מביא' ולא 'צדקה' למשל, ענו לי ש'מביא' זה הראשי תיבות של הפסוק שהזכרנו קודם: "מתן בסתר יכפה אף".

 

תילי תילים של פירושים ודרשות נאמרו על הפסוק של פרשת השבוע: "אם כסף תלוה את עמי". אחד מהן עוסק בנושא מאד עכשווי, כאשר יש בעלי יכולת שמוכנים לתרום לנושאים ציבוריים ולאומיים, שדבר התרומה להם גורר עימם פרסום רב ותהילה בצבור, אך עני מרוד פרטי שזקוק לביקור חולים או הכנסת כלה או לקורת גג ולעיתים ל'לחם לאכול ובגד ללבוש' – לא זוכה לכך גם אם קרוב משפחה של הגביר. לא תמיד בקשתו נענית, כי הגביר טרוד במתן צדקה שהפרסום בצידה.

 

גם לכך מתכוון הפסוק שלנו. כי הקב"ה יוצר האדם, מבין לנפשו של כל אחד, ולכן פונה ואומר: "אם כסף תלוה את עמי". גם כשאתה דואג לרווחת העם כולו בנושאי ציבור מפורסמים, אל תשכח קודם כל את העני עמך, את העני הפרטי שנמצא בקרבתך, שכן, קרוב או מכר. בצד הדאגה ל'עמי' אל תשכח את ה'עני עמך'.

 

הפסוק שלנו נמצא בפרשת משפטים, ללמדנו כ יש הכרח להצמיד את מתן הצדקה למשפט צדק ולא לעשות מצווה הבאה בעברה שדינה כעברה. ועל כך אומר הנביא:"…שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות".

 

[עיתון משפחה]