עצמאות מדומה ועצמאות אמת

בדפי ההיסטוריה הלא-רחוקה אנו מוצאים תופעות לא מעטות של עמים שהשתחררו מכבלי שעבוד זר וזכו לעצמאות. הכמיהה הממושכת לשחרור מעול זרים והתקווה לעצמאות המתגשמת, מפנות את מקומן למעין שיכרון חושים המוני. אנשים חפצים לטעום את טעם החירות עד תום, וקשה מאד להשתלט עליהם. הקו המאחד את תהליך השחרור הוא השאיפה הממלאת את לבם של אזרחי המדינה החדשה: הרצון להגשים את העצמאות ולתת לה ביטוי בכל דרך אפשרית. לנוכח מצב זה, דרושה הכנה מדוקדקת מראש, כדי שתקופת המעבר לא תיהפך לאנדרלמוסיה ללא תקנה.

ביציאת מצרים היה המצב שונה. לא היתה כל אפשרות לאנשים לתכנן את היציאה מעבדות לחירות. גם לא הוכנו חוקים או משטר מדיני. בבת אחת וללא כל הודעה מוקדמת, ניתן האות ליציאה ממצרים. מיד עם צאתם ממצרים בישר להם משה שבתוך מספר שבועות עתידים הם לקבל את החוקה החדשה. חוקה זו לא תחובר על ידי נציגי העם, כמקובל. החוקה של עם ישראל היא התורה שתינתן מן השמים.

משמעות הדברים היא, שניתן לגנוז את החלומות על "יצירת תרבות לאומית". החוקים יתקבלו כתורה מן השמים. נראה, שבמקום לצאת לחירות, נכנס עתה עם ישראל לעול חדש, לעול תורה ומצוות. למרות זאת, הסכים העם כולו, "כאיש אחד בלב אחד", לקבל את התורה, והכריז: "נעשה ונשמע".

אדם החי בתחושה שהוא בעל הבית על עצמו, שהוא היוצר והוא הבונה, מתקשה לוותר על עצמאותו. לעומת זאת, מי שחדור בהכרה שקיים בורא, שהוא המנהיג את העולם, יודע שחופשיות זו אינה אלא פרי דמיון של בן אנוש. אדם המאמין באלוקים מבקש להיות שותף להנהגה האלוקית. שותפות זו מתבטאת באופן מעשי במסגרת חיים על פי התורה האלוקית ובלימוד והעמקה בתורה המכילה את התוכן האמיתי של הבריאה.

בתקופה שקדמה ליציאת מצרים היו בני ישראל עדים למחזות מופלאים של התגלות מלכות ה' בעשר המכות. כל אחד מהם הכריז שבורא העולם הוא מנהיג הבריאה כולה, וחוקי הטבע מסורים בידו. עשר המכות שנחתו על המצרים בהשגחה עליונה מופלאה, לא הותירו מקום לספק בהקשר למושגי החירות האמיתית: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". מכאן ועד לקבלת התורה צעד העם לקראת חירותו האמיתית כ"איש אחד בלב אחד". למרגלות הר סיני ניצב עם מאוחד שקיבל בשמחה את מורשתו הגדולה.

[ערכים]