השבת – יום של אהבה בעולם מנוכר

רעיון מנוחת השבת הוא רעיון מודרני ביותר. בן תקופתנו מסוגל להבין את ערכה של השבת טוב יותר מאשר בן הדורות הקודמים, שלא היה שבוי בכבלי הטכנולוגיה.

רוב בני עמנו מודעים לכך שהשבת היתה מודל שהאציל את רעיון יום המנוחה השבועי שלו על העולם המערבי ועל העולם המוסלמי כאחד. למרבה הצער, הערכתם של אותם אנשים את השבת מתחילה ומסתיימת בנקודה זו. בעוד הם מתגאים בעובדה שרעיון זה הפך לנחלת האנושות כולה, אין להם מושג אודות מהות השבת ומשמעותה העמוקה.

אלו שהיתה להם הזדמנות לחוות שבת אותנטית, הכירו בעובדה שמשמירת השבת כראוי זורמת השפעה עמוקה ומבריאה על ההתנהגות האנושית כולה, וקיום מצווה זו מעניק איכויות מוסריות ורוחניות נעלות ביותר. הללו יודעים שאין מדובר ביום מנוחה בלבד, למרות שאלמנט המנוחה הינו המסד והתשתית לאפשרות היווצרותו של יום השבת.

העידן הטכנולוגי מרסק את נשמת האדם. אתגר המהירויות הורס את קצב הקומוניקציה הרגשית בין אדם לחברו והופך את הנשמה לדלת תוכן רוחני. דאגת המדינה למחסורו החומרי של הפרט פוטרת את זולתו מלחוש בצרתו. היות שמצוי ביטוח בריאות, אין צורך בביקור חולים. מאחר שישנה תעסוקה מלאה והכנסה רצופה, אין הכרח לגמילות חסדים, וכן הלאה. המושגים והחוויות של חסד וצדקה, של אהבת הבריות ותחושתן, הולכים ומאבדים את ממשותם הקיומית.

הפרסומת תפקידה לגזול את שארית המרגוע של ה'לקוחות' ולדחפם ברציפות מתשוקה מדרבנת אחת, לרעותה חסרת הטעם. כך נהרסה התקשורת הפנימית בנשמת היחיד, שאינו מגיע כלל להכרת עצמו ולהבנת לבו. הריסוק מוסיף חוסר איזון של גירויים הולכים ומחריפים, וחוסר מנוחה הנובע מטיפוס במעלות ההישג החומרי.

איזונו של האדם הטכנולוגי אינו טמון בבידור, אלא בשבירת המעגל מיסודו. שבירה קבועה וחוזרת, בלתי תלויה בחוקי המעגל והליכיו, המשיבה את היחיד וסביבתו הקרובה למקורותיהם: ליחסים בסיסיים, לקצב רגוע, לגישה קשובה, לציפייה, לענווה ולמאור פנים.

לשם כך דרושה לנו השבת! הכרחית היא עבורנו, אם מתכוונים אנו להתקיים על אדמה זו לאורך ימים. השבת במקוריותה, בהבנתה הרוחנית, חשובה לנו ביותר.

האם לא ברור, שתהום מפרידה בין השבת היהודית ליום ראשון החילוני של בן המערב? יתכן שאותו פסיכולוג מודרני, שטבע את המושג "ההפסקה היוצרת", חש משהו מרוחה של השבת…"

בשבת היהודית המקורית שב האדם אל עצמו. במשך ימי השבוע דומה האדם לגוליבר שגמדים ריתקו אותו בחבליהם וביתדותיהם אל האדמה שהוא שוכב עליה. כדי לעמוד על רגליו, עליו לנתק כבלים אלו. הלכות השבת עושות עבור האדם מלאכת ניתוק זו. מטרתן ליצור מצב של רוגע נפשי פנימי.

על ידי הימנעות מנהיגה, משימוש במכשירים שונים ובכל שאר האמצעים הבנויים ממקורות יצירה חיצוניים, מסוגל האדם לשוב אל מקורות היצירה הפנימיים. יצירתיות בשבת חייבת לבוא מתוך האדם. על כן, לדוגמה, מותר לשיר, אולם אסור לנגן בכלי נגינה. מותר לקרוא, אולם אסור לכתוב. הכתיבה אסורה מפאת ההישענות הבסיסית שלה על כח יצירה חיצוני.

במשך השבוע אנו משתעבדים בקצב גובר והולך למקורות יצירה חיצוניים, במיוחד בעידן הטכנולוגי שלנו. לעומת זאת, בשבת, האדם משוחרר מן השעבוד לטכנולוגיה הסובבת אותו. וכך, בעוד רוב הגברים והנשים המודרניים אינם יכולים לצייר את חייהם ללא המכונית והטלפון, למרות תחושת השעבוד המתלווה אליהם, מתנתק שומר השבת מכל אלו במשך שביעית מחייו.

יכולת ההתנתקות של האדם ממקורות היצירה החיצוניים פותחת בפניו את הפתח לנשמתו שלו. התנתקות זו מעלה אותו בו זמנית מעל העולם הטכנולוגי, המסחרי והבידורי, בו הוא נתון בששת ימי המעשה. עצם שבירת המעגל מעניקה לו את הממד הנכון לבחון את חיי המעשה על מרוצם המטורף אחר ההישגיות.

[ערכים]