מצרים – מיצר

 

פרשת בשלח מספרת כיצד עזבו בני ישראל את מצרים ופנו לעבר המדבר, כשלפתע גילו שפרעה וחילותיו רודפים אחריהם. בני ישראל נבהלו וקראו: "טוב לנו עבוד במצרים!" – עדיף היה לנו להישאר עבדים במצרים!

איזו אמירה מזעזעת, בהתחשב בכך שבני ישראל היו משועבדים, במשך 210 שנים, בעבודת פרך שוחקת עצמות! איך ייתכן שמצב כזה נראה בעיניהם יותר טוב מהחירות שבה זכו זה עתה???

התשובה היא שלעבדות יש יתרון אחד ברור: הביטחון שבהרגל, שלוות הנפש שבאה מן הקביעות. במצרים, קיבלו היהודים את כל צרכיהם הבסיסיים, כמו מזון וקורת גג. הם לא היו צריכים להגיע לשום החלטות כיצד לבלות את היום שלהם או איך להשיג את מזונם.

מעניין שהמלה מצרים באה מהשורש מצר – מקום צר. במידת מה, העדיפו בני ישראל סביבה תחומה ומוגבלת, על פני האחריות הרחבה שנלווית לחירות. לפעמים, דווקא ככל שהקופסה קטנה יותר, ככה אנחנו מרגישים בטוחים יותר.

ואכן, כל שינוי יכול להיות מפחיד – בין אם זה להתחתן, להתחיל עבודה חדשה או לעבור לעיר אחרת. אומרים שאפילו התינוק ברחם אמו, מפחד ממה שמצפה לו מן העבר השני.

ביסודו של דבר, זה ההרגל והקביעות שנגדם אנחנו צריכים להילחם – או שלעולם לא נתקדם בחיים.

אז אם אתם מתלבטים לגבי החלטה כלשהי, על כל אחד לשאול את עצמו: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי אם אחליט? ולעומת זאת, בעוד 10 שנים, האם אתחרט על זה שלא הגעתי להחלטה כבר עכשיו?

בפרשה זו, הים סוף סוף נבקע, ובני ישראל חוצים אותו אל חירותם. אז הם פורצים בשירה ובשמחה – לא רק משום שניצחו את המצרים, אלא יותר מזה: מכיוון שהם ניצחו את הפחד המשתק שלהם עצמם.

 

[אש התורה]