מעבדות לחירות עולם

הקדוש ברוך הוא מצווה על משה שיבוא אל פרעה: "אני הכבדתי את לבו", אומר לו ה', "כדי שאוכל לתת לו עוד מכות ולמען יוכלו בני ישראל לספר לבניהם ולבני בניהם איך שחקתי במצרים כעונש על שפגעו ביהודים".

משה ואהרן באים אל פרעה ונוזפים בו: עד מתי תמשיך לסרב לשלוח את בני ישראל? אם תמשיך בסירובך, מחר יבוא 'ארבה' – חגבים רבים ויכו את מצרים. משה ואהרן מסיימנים את האזהרה ויוצאים מאת פרעה.

עבדי פרעה  מתחננים אליו שישלח את בני ישראל מארצם, כי הם מבינים שהמכות האלו לא יעצרו עד שמצרים תושחת לחלוטין. פרעה קורא למשה ואהרן בחזרה ומביע הסכמה לצאת בני ישראל, אך מבקש לדעת מי יצא ממצרים כדי לעבוד את ה' במדבר.

משה ואהרן משיבים שעם ישראל יצא כולו, בנים בנות, זקנים ונערים, כולל הרכוש והבהמות.

פרעה מסרב ומציע שרק הגברים יצאו כי הרי הם רוצים לעבוד את ה', וזהו תפקידם של הגברים. לאחר ההצעה הזאת הוא מגרש את משה ואהרן מעל פניו.

למחרת הכה הארבה במצרים, והחגבים הרבים אכלו את כל מה שהשאיר אחריו הברד. לא נשאר בכל מצרים אפילו גבעול ירוק אחד.

פרעה ממהר לקרוא למשה ואהרן ומודה: חטאתי, הפרתי את ההבטחה שלי לשלח אתכם ממצרים. הסירו מעלי את מכת הארבה ואני מבטיח לשלוח אתכם מיד לאחר מכן.

הקדוש ברוך הוא שומע את תפילת משה ורוח מערבית חזקה מעיפה את כל הארבה אל תוך ים סוף, לא נשאר אפילו חגב אחד בכל מצרים, ואפילו החגבים המתים שהמצרים כבשו ובישלו, עפו ויצאו משטח מצרים.

פרעה אינו ממלא אחר הבטחתו ואינו משלח את בני ישראל מאצרו.

הקדוש ברוך הוא מצווה על משה 'נטה ידך על השמים', ומיד הוכתה מצרים במכת חשך, שלושה ימים היה חושך חזק מאוד והמצרים לא יכלו לראות זה את זה, ולאחר מכן שלושה ימים נוספים שבהם החושך הפך גשמי, והורגש באוויר עד שהמצרים לא יכלו להזיז איבר בגלל החושך שהקפיא אותם במקומם.

לבני ישראל היה אור באזור בו הם התגוררו בארץ גושן, וחז"ל מספרים שבימי החושך הם הסתובבו בבתי המצרים כדי לראות היכן הם מחביאים את כלי הכסף וכלי הזהב שלהם.

מכת חושך הסתיימה ופרעה מבין שכלתה אליו הרעה. הוא קורא למשה ואהרן ומציע שהם יצאו ממצרים עם כל בני ישראל, ורק הצאן והבקר יישארו במצרים. משה עונה לפרעה בשלילה נחרצת: לא רק שאנחנו ניקח את צאננו ובקרינו כדי להקריב לה' קרבנות, אלא אתה בעצמך, פרעה, גם תיתן לנו מהצאן והבקר שלך כדי שנקריב קרבנות לה'.
פרעה מגרש את משה ומזהיר אותו שלא יעז לבוא אליו שוב כי בפעם הבאה שהוא יבוא אליו, הוא ימות.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה: עוד מכה אחת אביא על מצרים ולאחר מכן לא רק שהם יאפשרו לכם לצאת אלא אפילו יגרשו אתכם ממצרים. תבקש מבני ישראל שישאילו מהמצרים כלי כסף, כלי זהב, חצי ערך ובגדים יפים.

בני ישראל נפוצו בכל ארץ מצרים והשאילו מהמצרים את כל הרכוש שלהם, הקדוש ברוך הכניס בלב המצרים רצון לתת ליהודים את כל מה שהם ביקשו.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה, בחצות הלילה אני אכה את מצרים מכה גדולה, כל הבכורות ימותו, בכל בית ימותו אנשים, ותהיה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים. משה מזהיר את פרעה: "אתה בעצמך עוד תבוא להשתחוות לפני ולהתחנן אלי שאוציא את בני ישראל ממצרים".

הקדוש ברוך הוא אומר למשה ואהרן: פרעה לא ישמע אליכם גם הפעם, כי אני הכבדתי את לבו כדי שאוכל לתת לו את המכה הזאת האחרונה.

ה' נותן למשה את המצווה הראשונה: מצוות קידוש החודש. זו המצווה שבה מקבל עם ישראל הנחיות ברורות איך לנהל את לוח השנה היהודי שאנו מנהלים עד היום.

ה' מצווה שכל בני ישראל יקנו שה לכל בית, כבש או עז בעשירי לחודש ניסן. ביום 14 לחודש ניסן, אחר הצהרים ישחטו את השה, וימרחו מהדם שלו על המקוף שמעל הדלת, ועל שתי מזוזות הדלת שמשני הצדדים. לאחר מכן יצלו את הבשר באש, ויאכלו אותו בלילה עם מצות ועם מרור. את הבשר צריך לסיים וסור להשאיר ממנו עד הבוקר, וצריך לאכול אותו כשהמותניים חגורים, המקל ביד והנעלים על הרגליים – מוכנים ומזומנים לצאת לדרך בכל רגע. כמו"כ מצווה עליהם ה' בשמך שבעה ימים אסור לאכול חמץ, אלא רק מצות ומה שאינו חמץ. וכן יהיה לכל הדורות ולא רק לאותה שנה.

בני ישראל מצייתים לציווי ה' ובלילה שאחרי ה-14 לחודש ניסן, בחצות הלילה יוצא ה' להכות את בכורי מצרים, ובכל בית מת הבכור, בחלק מהבתים היו כמה בכורים וכולם מתו, כל מי שהיה בכור לאביו או לאמו, או אפילו רק הילד הגדול בבית לאחר שהבכור כבר הקים בית משלו – מתו.

פרעה שהיה בעצמו בכור נבהל מאוד והבין שבעוד רגע הוא ימות גם כן. הוא יצא במהירות והתרוצץ ברחובות מצרים, מחפש אחר משה ואהרן, משתחווה אליהם ומתחנן אליהם שיצאו במהירות ממצרים.

משה משיב לאהרן: אנחנו לא גנבים ולא נצא כגנב שנמלט באמצע הלילה. ואכן בני ישראל נשארו בבתיהם עד אור היום, ומיד כשהאיר היום יצאו ממצרים לחירות עולם, כשהם עמוסים בכלי כסף וזהב של המצרים, ומשאירים את מצרים ריקה מכל רכוש בעל ערך. את הבצק שהיה מוכן לאפייה הם אפו מיד מבלי שהספיק להחמיץ, וגם לא לקחו צידה לדרך לימים רבים.

210 שנים אחרי שירדו למצרים – 400 שנה אחרי שנולד יצחק אבינו, בני ישראל יוצאים ממצרים.

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה על חוקי הפסח, מי יכול לאכול מקרבן הפסח ומי אינו יכול לאכול – מי שאינו נימול, או אינו בן לעם היהודי.

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה שמעתה כל בכור בבני ישראל יהיה קדוש לה'. בכור בהמה טהורה יובא קרבן לה', וכור בהמה טמאה ייפדה בכסף תמורת בהמה טהורה או לחלופין, ראשו יערף. את בכורות האדם יש לפדות ולתת את הכסף לכהן.

"ואם הבן שלך ישאל אותך למה אנחנו נוהגים כך, אוכלים מצות, עושים פדיון הבן וכו'", אומר הקדוש ברוך למשה, "ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים".
את שתי הפרשיות הללו פרשת "קדש", ופרשת "והיה כי יביאך" המובאות בסוף פרשת בא, יש לכתוב על גבי קלף יחד עם שתי פרשיות נוספות, ולקשור אותן על היד ועל הראש – מצוות הנחת תפילין.