המגיד מראשית אחרית

 

לעתים זוכה אדם לראות עוד בחייו עד כמה חסד היה מה שנראה לו כרע. לפעמים זה מתברר לאחר שעה או שעתיים, לפעמים אחרי חודש, לפעמים אחרי שנים ולפעמים רק בקרב "היכל ד'", בעולם העליון.

 


הרה"ג רבי ירחמיאל קראם שליט"א

 

בברית בין הבתרים הובטח לאברהם אבינו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג). למעשה לא היו בני ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים בלבד, וכמו שרמז לזה יעקב אבינו ברוח קודשו, שעה שאמר לבניו כשרצה שיביאו שבר: "רדו שמה", רדו  רמז למנין מאתים ועשר, כמנין "רדו", מספר השנים שעתידים לשהות במצרים (בראשית מב, ב וברש"י שם).

 

כיצד מתישבת המציאות בת מאתים ועשר שנים עם הנבואה המדברת על ארבע מאות שנה?

 

כמה תשובות נאמרו על כך. לפי אחת התשובות שנאמרו במדרש הרי קושי השעבוד השלים, כלומר, אם עבד ממוצע שבתנאי אותם ימים היה עובד משך שמונה שעות, עבדו בני ישראל מספר שעות כפול מזה. אם עבד היה עובד ביום, עבדו הם גם בלילה, ואם עבד של תנאי הימים ההם היה צריך להספיק מתכונת מסויימת לשעת עבודה, הצטוו בני ישראל להגיע לרמת הספק גבוהה מכך.

 

כלומר, כמות העבודה שהושלמה משך מאתים ועשר שנה, היתה זהה לזו שהיו מספיקים אילו היו עובדים ארבע מאות שנה.

והקדוש ברוך הוא חישב את ה"קץ", שקל את חשבון עבודת מאה ותשעים שנה שלא עבדו וצירף את החסר אל תוך השנים ששהו במצרים, אל המאתים ועשר ששהו.

 

הבה ננסה לחשוב כיצד הרגישו בני ישראל כאשר השעבוד הלך והכביד. אין ספק מה היתה הרגשתם ומה חשבו על היחס שבינם לבין עבדים אחרים שהיו במצרים ואשר זכו ליחס טוב יותר, לתנאים קלים יותר ולמספר שעות עבודה קטן יותר.

 

ואם עלה בידינו, מעט מן המעט, להפליג על כנפי הדמיון אל תוכה של התקופה ההיא, הבה ננסה לחשוב עוד: כיצד היו מגיבים העובדים, אילו היה מתברר להם כי ניתן להקל את העול הקשה במחיר הארכת ימי השעבוד עד לארבע מאות שנה?

 

וכיצד היינו מגיבים אנו במצב שכזה, חלילה וחס?

 

מסתבר שרבים היו נשברים ומוכנים לקבל את המחיר הקשה של הארכת ימי השעבוד, ובלבד שיוכלו להשתחרר מעט מתנאי העבודה הקשים עד בלתי נשוא, כמו אדם הלוקח הלואה בנקאית ארוכת טווח. הוא יודע שעלות האשראי גדולה ושבחשבונו תצטבר גם עלות העלות. אילו היה משיב סכום חודשי גדול, היתה ההלואה לזמן קצר יותר, אך מכיון שהוא מעוניין לחיות ברמת חיים נאותה, הוא מחליט כי ההחזר החודשי יהיה נמוך, אף שיודע כי כך תצבור ההלואה עוד ועוד עלות.

 

ואולי גם במצרים היו כאלה אשר אילו היו מציבים בפניהם את הברירה, היו מעדיפים את הארכת הזמן על פני העול הקשה.

 

ועל אלה אמר הקב"ה למשה רבנו: "ביד חזקה יגרשם מארצו" כלומר על כורחם ישתחררו מוקדם, במחיר קושי השעבוד המשלים את החסר, ולא כפי שהם היו רוצים, לעבוד תחת תנאים קלים יותר ולמשך מספר שנים רב יותר, על כורחם יעבדו שעות נוספות, עם הספק רב יותר לשעה, וממילא גם ישוחררו מוקדם יותר.

 

ומדוע באמת לא תהיה ההחלטה בענין זה נתונה בידיהם של בני ישראל? מה עוד שבנבואת ברית בין הבתרים נאמר לאברהם אבינו כי הגירות והעבדות ימשכו משך ארבע מאות שנה.

 

שכן, בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה ואי אפשר היה לחכות יותר. אילו היתה הגלות מתמהמהת, היה, אולי, מקום להצלה גשמית, אך לא היה מקום למעמד הר סיני, שכן, שהיה נוספת במעמקי טומאת מצרים, היתה מביאה את בני שיראל למצב טומאה שאין חזרה ממנו. מן ההכרח היה לגאול אותם מיידית, כדי שתהיה זו גאולתו של עם ישראל, ולא של שבט עבדים שנטמע בתוך מצרים.

 

נמצא, איפוא, כי קושי השעבוד היה לטובתם של ישראל, שכן הוא היה הכרחי לגאולה מהירה ולמתן תורה שבעקבותיה, אשר היה נמנע לולי הגאולה המהירה. העליה בצרות והתגברות היסורים היו חלק בלתי נפרד מהגאולה. הרי לנו, איפוא, טעם חדש בטעמו המריר של המרור שאנו אוכלים בליל הסדר. המרור הוא חלק בשלבי הגאולה ואכילתו היא זכר לתהליך הגאולה.

 

מיד לאחר תשובתו של הקב"ה, "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה", מספרת התורה על התגלות נוספת: וידבר א-לקים אל משה ויאמר אליו אני ד' (שמות ו, ב). תחילה "דיבור", לשון קשה, והדיבור בא מעם "א-לקים",  מידת הדין, ולבסוף אמירה, לשון רכה, שבה אומר הקב"ה למשה את שמו שבשם הוי-ה, מידת הרחמים.

 

שכן, למי שלא בא בסוד ד' נראה הדבר כמידת הדין. קושי השעבוד נראה כמשהו שבא ממידת א-לקים, אך באמת לא כך היה הדבר. כבר נוכחנו לדעת כי דוקא מידת הרחמים עמדה מאחורי גזירת החמרת השעבוד, ועל זה בא הקב"ה ולימד למשה רבנו כי גם אם נראה לו הדבר כמידת הדין, הרי שבאמת לא כן הדבר, אלא "אני ד'" והכל בא מתוך רחמים.

 

על הפסוק "דמינו א-לקים חסדך בקרב היכלך", פירש האר"י: "דמינו א-לקים", חשבנו לעצמנו כי מה שאנו רואים כאן הוא תוצאות של מידת הדין, ולא היא, "חסדך – בקרב היכלך", אימתי נודע לנו כי הכל חסד ורחמים? "בקרב היכלך", בהיכלות שמים ובעולם העליון, או אז נוכחנו לדעת כי מה שדימינו לראות כמידת הדין, אינו אלא חסד וטוב.

 

זהו פשר שאלתו של משה רבנו ותשובתו של הקב"ה לאחר חטא העגל. משה רבנו מבקש מהקב"ה "הראיני נא את כבודך", היינו, כמו שמפרשת הגמרא, כי היתה בקשתו להבין פשרה של הנהגת הקב"ה, לדעת מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו (ברכות ז').

 

ועל כך השיב לו הקב"ה:

 

"וראית את אחורי ופני לא ייראו" (שמות לג, כג), הפנים, חזיתו של האדם, הן ביטוי לבהירות וברירות, הן מסמלות את ראיית עיצומו של דבר. שכן, אם ראיתי את פני אדם, ביכולתי לזהות מיד מי הוא, אם אני מכיר אותו.

 

ומאידך גיסא, קשה לזהות אדם מעורפו, לא תמיד אפשר לדעת מי הוא, אחוריו של אדם מסמלים את הטשטוש ואי ההבנה המושלמת.

 

"וראית את אחורי", נושא זה תמיד ישאר בגדר עמימות ואי ברירות, לעולם יקשה בעיני בני אדם לרדת לסוף דעת בוראם. הם יידעו כי "חסדך בקרב היכלך" ואעפ"כ יתקשו לחיות בהכרה זו, "ופני לא ייראו", הכרה מוחלטת בכך שהכל לטובה לא תהיה אצל רוב בני אדם.

 

ולכשתמצי לומר, כלך לדרך אחרת:

 

"וראית את אחורי" – אם ברצונך לראות את כבוד ד', להבין את פשר ההנהגה הבלתי מובנת, שבמרכזה עומד הצדיק שרע לו, לא תוכל לראות ולהבין זאת לאלתר. תראה זאת רק אחורי, באחרית הימים, שעה שתהיה בעולמות העליונים, אז יתברר לך כי הכל לטובה. "ופני – לא ייראו", עתה, בעולם הזה, לא יוכלו בני אנוש לעמוד על סודה של הנהגה תמוהה זו, יהיה קשה להם לזכור כי זהו רק חלק קטן מפאזל גדול, וכי אין לפניהם תמונה שלימה ומקיפה. הם יידעו זאת, אך קשה יהיה להם לחוות זאת כמו מי שכבר זכה לראות בעיניו את שאר חלקי הפאזל ולפניו תמונה ברורה שבה כל פרט תופס את מקומו הראוי לו ושזור בשאר חלקיה של התמונה הגדולה.

 

לעתים זוכה אדם לראות עוד בחייו עד כמה חסד היה מה שנראה לו כרע. לפעמים זה מתברר לאחר שעה או שעתיים, לפעמים אחרי חודש, לפעמים אחרי שנים ולפעמים רק בקרב "היכל ד'", בעולם העליון.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד