שפרה ופועה – חסד ללא אינטרסים

חסד, כמו כל מצוה אחרת, צריך להיעשות ללא כל תנאים וללא שיקולים של רווח והפסד. וודאי וודאי שלא על מנת להתגדל, להתפרסם ולזכות להערכת הציבור.
הגדל

אחד הנסיונות הגדולים ביותר בפניהם ניצב האדם הוא, להיות כעבד המשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס. כאשר הוא גומל חסד, שיעשה זאת בשלימות ללא חשבונות ובלי לצפות לטובת הנאה כל שהיא. על 'חסד לאומים חטאת' אומרת הגמרא, שכל צדקה וחסד שאומות העולם עושים, חטא הוא להם. שאינם עושים אלא להתגדל בו. חסד הנעשה מתוך חשבון של קח ותן, של היום אני לך ומחר אתה לי – הוא בבחינת חטאת.

חסד, כמו כל מצוה אחרת, צריך להיעשות ללא כל תנאים וללא שיקולים של רווח והפסד. וודאי וודאי שלא על מנת להתגדל, להתפרסם ולזכות להערכת הציבור.

עבודה עצמית גדולה נדרשת מהאדם כדי להגיע למדרגה של עבד המשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס. את הדרך בעבודה זו ניתן ללמוד מפרשתנו.

כאשר גזר פרעה – "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו", הוא דרש מהמילדות העבריות להיות שליחות לבצע את הגזירה האיומה. עליהן הוטל לראות, אם בן הוא ולהמיתו ואם בת היא וחיה. והתורה מעידה, "ותראנה המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים". המילדות העבריות לא נדרשו לשיקולים הומניים כדי לסרב לציווי פרעה, הן לא פעלו מכוח רגש החמלה הטבעי הנטוע בהן כדי להחיות את הילדים, הן אפילו לא עשו זאת כדי להיקרא גיבורות ולזכות להערכה ולהערצה. דבר אחד בלבד הדריך אותן.
יראת שמים. לשם כך הן מסוגלות לסכן את חייהן ולהחיות את הילדים. יראת שמים בלבד. והתורה אף מעידה על כך, שזו היתה הסיבה וזה היה המניע.

אם כך אתה עושה חסד, מתוך יראת שמים, מהסיבה הזו בלבד שכך ציווה הבורא – מובטח לך שלא תיכשל ותעשה זאת על מנת לקבל פרס. כך בחסד, וכך בכל התורה כולה.

"אלמלא ניתנה תורה, היינו לומדים צניעות מחתול וזריזות מנמלה". רק אם לא היתה ניתנת לנו התורה, רק אז היינו לומדים את יסודות המוסר מבעלי חיים . כלומר היינו משתמשים ברגשות הטבעיים הנטועים בנו כדי להחליט מה מוסרי ומה לא, מצב זה יכול להיות מסוכן מאד. אבל עכשיו שיש לנו תורה מן השמים יש לנו את ציווי הבורא ורק בגלל ציווים אלו אנו עושים מה שאנו עושים. כאשר גומלים חסד מתוך רחמים ורגשות, מסתכנים בעשיית חסד סלקטיבי, ברגע שמכניסים שיקולים וחשבונות – מתחילות הבעיות. שהרי כאשר האדם בשכלו צריך להחליט מה ומי, מיד יגיע ל"על מנת לקבל פרס"...

במעמד הר סיני, בקולות וברקים והר עשן נצטווינו על רציחה וגזילה. נצרפנו בכור הברזל, יצאנו ממצרים כדי לעבוד את הקב"ה על ההר הזה. היתכן ש"היום הזה בו נהיית לעם", הוא כדי לשמוע חידוש זה? האם הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית רק למען זה? לדברים שהשכל האנושי מסוגל לקלוט אותם?

אכן כן. "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני". עוד לא קמה חברה אנושית שהצליחה למנוע רציחה וגזילה רק מכח ההבנה הטבעית של הרע שטמון במעשים אלו. כמה נהרות דם נשפכו במהלך ההסטוריה על ידי המטיפים לאהבת אדם, עמים "תרבותיים" יותר ופחות. כאשר הם משתמשים בהגיון שבם להרג המוני של בני האדם וחורבן העולם.

ולכן, אין אפשרות אחרת. על מנת להשריש בנו את הרוע שברציחה וגזילה הקב"ה צריך לומר ציווי זה במעמד כה נשגב. לא מפני הכרע הדעת ולא מפני כל סיבה הגיונית אחרת אלא אך ורק מפני שציווה כך הקב"ה בתורתו.

וזאת אנו למדים מהמילדות שכל רצונן – רצונו.

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד