כשהיינו עבדים

בני משפחתו של יעקב אבינו שירדו עמו למצרים היו רק 70 אנשים כשהגיעו, אך בתוך תקופה לא ארוכה הם החלו להתרבות בקצב מהיר מאוד, והפכו למשפחה ענקית. יוסף ואחיו וכל אותו הדור נפטרו, וילדיהם החלו למלא את כל ארץ מצרים.

פרעה מלך מצרים מת, ובמקומו קם מלך חדש, שגם הוא, כמו כל מלכי מצרים באותה התקופה, נקרא 'פרעה'. הוא ראה שבני ישראל מתרבים במהירות ואמר לבני עמו, בואו נתחכם להם, ונגרום להם שיהפכו לעבדים שלנו, כי במצב הנוכחי הם כמו 'גיס חמישי' בתוכנו, עם אחר המתגורר בתוך מצרים.

המצרים החלו לשעבד את בני ישראל, הטילו עליהם את מלאכת הבניה של 'פיתום ורעמסס', שתי ערים שפרעה הורה להם לבנות. הם היו מענים את בני ישראל, אך ככל שעינו את היהודים הם התרבו בקצב יותר מהיר, והיו נשות בני ישראל יולדות שישיות ילדים בכל פעם.

פרעה ראה שהעצה שלו לא עבדה, ובני ישראל לא התמעטו כמו שקיווה. החוזים בכוכבים אף אמרו לו שבקרוב עתיד להיוולד מי שיושיע את ישראל, ולכן הורה פרעה למיילדות, שפרה ופועה, שעם כל תינוק שנולד שתבדוק אם הוא בת, הן יכולות להחיות אותה, אבל אם זה בן עליהן להרוג אותו באופן מיידי.

המיילדות לא שמעו לדברי פרעה, וכשהוא שאל אותן, הן טענו שהנשים העבריות יולדות בשדה כמו חיות, ולא צריכות בכלל מיילדת.

עמרם בן קהת, נכדו של לוי בן יעקב, נשא לאשה את יוכבד דודתו, אחות אביו קהת ובתו של לוי. לשניים נולד בן, ומאימת המצרים אמו יוכבד החביאה אותו. כשהגיע לגיל שלושה חודשים וכבר לא יכלו עוד להחביא אותו, נאלצה האם להוציא אותו מביתה. היא הכינה לו סירה קטנה מעצי גומא, ציפה אותה בחמר והניחה את הילד בתוכה. את התיבה היא הניחה על מי היאור ושבה לביתה.

אחותו של התינוק, מרים, עמדה בין קני הסוף כדי לראות מה יעלה בגורל אחיה.

בתו של המלך פרעה, בתיה שמה, יצאה להתרחץ ביאור, וראתה את התיבה שמתוכה נשמע קול הבכי של התינוק. היא שלחה את שפחתה שהביאה אליה את התיבה, ומצאה בפנים תינוק. בתיה קראה את שם התינוק 'משה' ואמרה "כי מן המים משיתיהו" – כלומר, משכתי אותו מהמים.

בתיה הבינה שמשה הוא ילד עברי, אבל החליטה להציל אותו בניגוד להוראת אביה פרעה. מרים האחות ראתה את המתחולל ומיד מיהרה לשאול את בתיה בת פרעה אם היא רוצה שהיא תביא לה אשה מינקת שתניק לה את הילד והיא ענתה בחיוב. מרים קראה לאמה יוכבד, ובתיה נתנה לה את משה כדי שתניק אותו, כשהיא משלמת לה שכר על כך.

כשנגמל משה מחלב אמו, נאלצה האם להחזיר אותו לבתיה בת פרעה שגידלה אותו כבן, ומשה היה בן בית בבית פרעה.

יום אחד יצא משה החוצה וראה מצרי מכה יהודי. הוא כעס על המצרי, הרג אותו והטמין את גופתו בחול. שוב יצא משה ביום אחר וראה יהודי המכה את אחיו, תקף אותו משה וזעק לעברו "רשע, למה תכה רעך". היהודי כעס על משה שמעיר לו ושאל אותו: "אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי". משה מבין שהסוד שלו נחשף, והוא ממהר להימלט מאימת פרעה שכבר שלח שליחים ללכוד אותו.

משה מגיע למדין, ויושב לנוח על שפת הבאר. הוא רואה נערות המגיעות להשקות את הצאן, ורועים אחרים מציקים להן ומגרשים אותן. משה מסייע לנערות ומשקה את הצאן. הן שבות לאביהן, יתרו שהיה בעבר כהן לעבודה זרה במדין, אך הודיע שאינו מאמין באלילים שבהם האמינו המדיינים, ולכן הפך לנרדף על ידי בני עמו. יתרו שואל את בנותיו, מה קרה ששבתן היום מוקדם כל כך, והבנות השיבו שבשונה מכל יום, הן יכלו לסיים את השקיית הצאן במהירות כי "איש מצרי" הציל אותן מידי הרועים האחרים. הן חשבו שמשה מצרי כי הוא עדיין היה לבוש בבגדים שהורגל ללבוש בבית פרעה.

יתרו מורה לבנותיו לקרוא למשה כדי שיגור עימם בבית, וכעבור תקופה משה מתחתן עם צפורה, בתו של פרעה. נולד להם בן ומשה קורא את שמו "גרשם" כי אמר "גר הייתי בארץ נכריה".

פרעה מלך מצרים הפך למצורע, והיועצים שלו טענו שאם הוא יתרחץ פעמיים ביום בדם של תינוקות יהודיים, הוא ירפא מצרעתו. מדי בוקר היה פרעה שוחט 150 תינוקות עבריים, וכך גם מדי ערב, והיה רוחץ בדמם. הצרות הרבות הלכו ותכפו, ובני ישראל זעקו אל האלוקים והתחננו לפניו שיציל אותם מיד המצרים המשעבדים אותם ומתעללים בהם בכל דרך.

משה רועה את צאן יתרו במדבר ונתקל במחזה מדהים. הוא רואה שיח קוצני המכונה 'סנה', כשהוא בוער באש, אבל השיח לא נשרף. הוא פונה להתקרב לשיח, ושומע את ה' מדבר אליו ואומר לו "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה ומצווה עליו לחזור למצרים ולהושיע את בני ישאל מיד פרעה. משה מנסה להתווכח וטוען שהוא לא מתאים כי הוא מגמגם ואינו יכול לדבר עם המלך, ובני ישראל לא יאמינו לו בכלל ולא ילכו אחריו, אבל הקדוש ברוך הוא לא מוותר לו ומצווה עליו לחזור למצרים, כשהוא מעניק לו שלושה סימנים שמשה יעשה וכשהעבריים יראו אותם יאמינו לו.

הסימן הראשון הוא שמשה יכניס את ידו תחת חיקו, והיא תהפוך למצורעת. הוא יחזיר את היד לחיקו ויוציא אותה שוב והיא תרפא. כך פעם אחר פעם בדרך נס.

סימן נוסף עשה משה באמצעות המטה שבידו. הוא זרק את המטה והוא נהפך לנחש שזחל על הקרקע. משה החזיק בזנב הנחש והוא הפך בחזרה למטה. הסימן השלישי הקדוש ברוך הוא אומר לו שיקח מעט מים מהיאור וישפוך על האדמה והם יהפכו לדם.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה: אני יודע שפרעה לא יתן לכם ללכת, אתה תבקש והוא יסרב, ואני אכביד את לבו שימשיך לסרב כדי שהוא יקבל עוד ועוד עונשים עד שבסופו של דבר לא רק שהוא יסכים שתצאו ממצרים, אלא שהוא בעצמו יגרש אתכם אחרי שהוא ובני עמו יתנו לכם את כל רכושם בהשאלה.

למשה נולד בן נוסף והוא קרא לו אליעזר כי אמר "כי היה אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".

הוא יוצא עם צפורה אתו ושני בניו לכיוון מצרים, בדרך מגיע תנין ובולע את משה, ופולט אותו. כך שוב ושוב עד שצפורה אשתו הבינה שזה עונש על כך שהוא לא מל את בנו אליעזר, כי חשש למול אותו לפני צאתם לדרך. היא ממהרת למול את בנה והתנין עוזב את משה.

ה' מצוה על אהרן שיבוא לקראת משה, אהרן רואה אותו שמח על שה' מינה אותו להוציא את ישראל ממצרים. הם באים לפרעה ומבקשים ממנו רשות לצאת עם כל בני ישראל ממצרים למרחק של שלושה ימי הליכה כדי להקריב קרבנות לה'. פרעה מגרש אותם ומורה לאנשיו להכביד את העבודה על בני ישראל, כדי שלא יעסקו בדמיונות על חופש וחירות. הוא גם מחליט שמעתה המצרים לא יביאו לעבריים תבן כדי ליצר את הלבנים, והעבריים יצטרכו להשיג תבן בכוחות עצמם, מבלי לפגוע בהספק העבודה אליו הורגלו עד כה.

העבודה הופכת קשה יותר ויותר, וכמה מבני ישראל אפילו כועסים על משה ואהרן, וטוענים כלפיהם "הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה".

משה שב אל הקדוש ברוך הוא בתלונה, למה שלחת אותי לדבר עם פרעה? הרי מאז באתי לדבר אתו לא הצלת את עמך ממצרים, ובמקום זאת פרעה רק הכביד את העבודה על היהודים.

הקדוש ברוך הוא משיב למשה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".