אמונת חכמים

 "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (ב, א)

 

"וילך איש מבית לוי", להיכן הלך? "אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא, עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב (מפרש"י שנולדים ומתים, חוזרים וחיים לעוה"ב, אתה גזרת בעוה"ז ובעוה"ב שכיון שאינם נולדים אינם באים לעוה"ב). פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, ואתה צדיק ודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב). עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו נשותיהן", (סוטה, יב).

נשאלת השאלה הרי טענה ראשונה טענה מרים שהוראתך היא בטעות, אם כן מה המקום לטענה הבאה שגזרתך ודאי מתקיימת אדרבא, אם זה טעות היא לא תתקיים?

למדנו מכאן שאמונת חכמים פרושה, שגם אם נראה שהרב טועה, צריך לשמוע וזהו שנאמר איזהו חכם הרואה את הנולד.

 

החכם ידוע כמי שרואה את הנולד. את הנולד, שכן הלידה כרוכה, אמנם, בכאבים קשים, אך סופה שמחה ועונג. החכם דורש מהלכים בלתי מתקבלים על הדעת וצעדים הנראים ככאלה אשר יש ונדמה כי מוטב היה לוותר עליהם. כמו אותו תהליך של חבלי לידה, המלווה בצירים כואבים, אך חכמתו של החכם היא בראיתו את הרגע שלאחר הלידה, את הרגע שבו הכל שוחקים ושמחים. דרושה איפוא, מידה לא מבוטלת של חכמה כדי לראות את האור בשעתו של החושך.

כתב הרמב"ם: דע כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו, לפי שהוא יודע שאין לו עיניים שיורוהו הדרך הישר, וכמו כן ינצל החולה שאינו יודע מחכמת הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגו וידריכו, לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים והמצילים, וישמע לעצתו ככל מה שיאמר לו, כמו כן ראוי להמון העם למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיות, ודי להם במה שילמדו להם שהסברא הפלונית אמת והסברא הפלונית אינה אמת. ואחרי הנביאים – החכמים החוקרים והרודפים ימים ולילות הסברות והדעות, כדי שידעו איזו מהן אמת ואיזו מהן שוא.

המשגיח, מרן הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל, המביא בספרו "מכתב מאליהו" את דבריו של הרמב"ם, מוסיף עליהם כי עולה מכך, שמלבד האפשרות להשתמש בראייתם הבהירה של חכמי ישראל, הרי שעוד אפשר להתלמד מכך, להתאמץ לעמוד על דרכי החשיבה שלהם וממילא לישר את הדעה. "ולפיכך", הוא כותב, "גדולי דורותינו, אשר עסק חייהם להמשיך, כתלמידים נאמנים, בדרכי מחשבתם של חז"ל, זוכים לישרות זו במידה עצומה, עד שחוות דעתם, אפילו בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא, ברורה ואמיתית כאשר ישאל איש בדברי א-לקים, כמו שרואים בעינינו, תודה לד', גם בדור הזה".

 

יש ולפני החכם מוצגים, בשוגג או בזדון, נתונים מוטעים. יש וחסרים נתונים והוא עלול להוציא משפט מעוקל, לאו דוקא בשל שיקול דעת מוטעה, אלא בשל השאלה המטעה, אשר איננה מציגה את הדברים כפי שהיה עליה להציג, אפילו אז שומר הקב"ה על הצדיק שלא תצא תקלה מתחת ידו.

 

אחד מתלמידי מרן ה"חתם סופר" זצ"ל הסביר פעם את תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה: "יהי רצון מלפניך ד' א-לוקי וא-לוקי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר", ושאל: הבקשה שלא תארע תקלה ושלא  יכשל בדבר הלכה כוללת הכל. מה טעם לחזור ולפרט: "ולא אומר על טמא טהור ולא  על טהור טמא?"

 

הוא  מותיב והוא מפרק:

 

יש והחכם נשאל על בהמה, מכשיר אותה כדת וכדין, ואין הוא יודע כי ישנה סיבה אחרת להטרפתה, סיבה שנעלמה, אפשר, גם מעיניו של השואל. הלומד מתפלל, אמנם, כי לא יכשל בדבר הלכה, ואם הש"ך מכשיר את הבהמה, הרי שבבוא השאלה לפניו יזכור את דברי הש"ך ולא יטעה בהלכה, אך בזאת לא די. יש  צורך בסייעתא דשמיא מיוחדת שלא יאמר על דבר טמא, מסיבה שאינה ידועה לו, כי הוא טהור. וכן להיפך, שלא יורה טומאה על דבר הטהור מסיבות שלא הובאו לפניו.

 

לכך צריך סייעתא דשמיא, גם למי שבקי יפה בכל התורה. והיא אכן מוענקת כמתנת שמים לחכם.

 

על הפסוק "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" (משלי טז, י) מפרש רבנו הגר"א בפירושו למשלי:

"קסם על שפתי מלך" – הדיבור של המלך הוא כמו "קסם" –  כי אף שמרמים אותו, יקרה ד' בפיו דבר כדי שיהא משפטו אמת. וזהו "במשפט לא ימעל פיו", והענין, "מאן מלכי – רבנן", ששפתותיהם כמו קסם, אף שיטעו לפי השאלה, מ"מ "במשפט לא ימעל פיו", כלומר בדין עצמו לא יטעו כי בסוף יתגלה שלא כן היה המעשה ופסקם אמת.

 

כדוגמה לדברים מזכיר הגר"א את המסופר במסכת גיטין (ע"ז:) על שאלה שהובאה לפני רבא. המדובר היה בחולה מסוכן שכתב לאשתו גט בערב שבת, כדי להציל אותה מהיזקקות ליבום, ולא  הספיק למסור אותו עד שנכנסה השבת. הוא לא יכל לגרש בשבת בגט המוקצה והאסור בטלטול, ולפי עצתו של רבא הקנה לאשה את החדר שבו היה הגט, וכך נקנה לה גם הגט בקנין אגב.

 

מסופר בגמרא שכאשר שמע זאת רב עיליש, שאל את רבא על עצתו: והרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ונמצא שלא קנתה את החדר? רבא, אשר לא ידע לענות לשאלה, שתק ולא ענה דבר. לבסוף התגלה כי היתה זאת ארוסה ואז גם רבא חזר ועמד על מה שהורה תחילה, שכן מה שקנתה ארוסה לא קנה בעלה.

 

למדנו מדברי הגר"א על שתי בחינות של שמירת פי התלמיד החכם ע"י הקב"ה. אפשר שהחכם יפסוק יפה לפי מה שהוצג לפניו, אך מעשה הפסק אינו נכון מסיבות צדדיות שלא היו לפניו בעת הצגתה של השאלה. מובטח לו לחכם כי למרות זאת יורה כפי שצריך להורות, ואפשר להיפך, שהחכם טעה בהוראתו והורה הוראה בטעות לפי מה שהוצג לפניו, ואעפ"כ הוראתו אמת לאור עובדות שאותן לא ידע.

 

וישנה בחינה נוספת, יש והצדיק אכן טעה מסיבות צדדיות. רימו אותו והעלימו ממנו מידע וכדומה. גם אז, כאשר ההוראה מוטעית, מסייע בידו הקב"ה ומשנה את הנתונים, כדי שיתאימו למה שהורה החכם, וכדי שלא  תהיה הוראתו הוראה שבטעות.

 

וכך דרשו חכמים במדרש רבה:

 

"ואשמם בראשיכם" – אמר רב יהושע בן לוי, אמר להם משה: אם אי אתם נשמעים להם אשמה

תלוי בראשיכם. למה הדבר דומה? לנחש הזה שאמר הזנב לראש: עד מתי אתה מתהלך תחילה אני אלך תחילה. אמר לו: לך, הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא אש והשליכו לתוכו, מצא קוצים והשליכו לתוכן. מי גרם לו? על שהלך הראש אחר הזנב, כך כשקטנים נשמעים לגדולים, הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, ובשעה שהגדולים מהלכים אחר הקטנים, נופלים לאחר פניהם (דברים רבה פרשה א, י).

 

ולכשתמצי לומר, יש כאן סיבה נוספת לחובת השמיעה לחכם גם כשאומר על ימין שהוא שמאל, שכן, גם אם מסיבה כל שהיא טעה והורה שלא כדין, תשתנה המציאות וכדי שלא יכשל יהפוך הימין לשמאל, "הם גוזרים לפני המקום והוא עושה".

 

"כי הנה עיקר אמונת אומן בתורת ד', היא האמונה בחכמיו, דור דור ודורשיו, ולהאמין בשופט אשר יהיה בימים ההם, כי לא יטוש ד' עמו ויהיה עם השופט ההוא, כאשר אמרו חז"ל על הפסוק "ואף גם זאת" וכו' שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות, וזהו כלל גדול שכל קטני התורה סובבים עליו" ("חתם סופר" דרשות, עמ' קכ"ז).

 

וכתב הגאון מוילנא במשלי ל' פסוק ד', כי בכל דור ודור יתלבש משה בתלמיד חכם הגדול שבאותו דור.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד