עשרה בטבת – למה, כמה ומתי?

בחודש טבת מציינים בני העם היהודי בכל מקום בעולם את 'עשרה בטבת'. זהו יום אבל, בו אנו נמנעים מלאכול ולשתות, מרבים בתפילה ובאמירת סליחות, ומחזקים את האמונה שיום יבוא ומשיח בן דוד יגאל אותנו, ואז ירד בית המקדש משמים ונזכה לגאולה השלמה.

למה דווקא בעשרה בטבת?

היום העשירי בחודש טבת הוא היום בו הגיעו נבוכדנצר מלך בבל וצבאו הענק, לחומותיה של ירושלים עיר הקודש. בעשרה בטבת החלו הבבלים להטיל מצור כבד על העיר, אין יוצא ואין בא.

במשך שנה וחצי נמשך המצור עד שחומת ירושלים קרסה, הבבלים פרצו פנימה ולקחו את תושבי ירושלים בשבי, והחריבו את בית המקדש.

חכמינו זכרונם לברכה, התייחסו לעשרה בטבת כאל היום שבו החל החורבן עצמו. נכון שעבר זמן רב מאז ועד שבית המקדש היה למאכולת אש, אבל 'תחילת הפורענות' הייתה בעשרה בטבת. זה היום בו החלו הצרות, זה היום שבעקבותיו רעבו מיליוני יהודים ללחם, מיליונים נלקחו בשבי ונמכרו לעבדים, מיליונים נוספים מתו ברעב, בצמא ובחרב.

איך עושים את זה בפועל?

ההלכות של עשרה בטבת פשוטות מאוד. צריך להימנע מאכילה ושתייה מהבוקר ועד הלילה, כשהבוקר מתחיל החל מעלות השחר, בשעה 5:20 בערך, ועד צאת הכוכבים בערבו של יום הצום, בשעה 17:10 בערך.

מי חייב לצום?