מהי התרבות של העם היהודי?

שאלת הזהות היהודית, במה היא באה לידי ביטוי ?  הינה אחד הנושאים העולים על הפרק מידי פעם בציבוריות הישראלית .

עדיין מהדהדת באוזנינו, ובחלל העולם, זעקתו הכואבת ושאלתו הנוקבת של רבנו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אל החברה הישראלית החילונית: 'אמרו לי במה אתם יהודים ?' במה באה לידי ביטוי השתייכותכם לעם ישראל. הרי כשם שלכל אומה ומדינה בעולם יש תרבות שלה, כך לעם ישראל יש את התרבות שלו – את התורה הקדושה. ואם אתם ניתקתם עצמכם ממנה עם מה נותרתם ?

אמת נוקבת זו הביאה רבים להכרה מחודשת במשמעות היותם בני העם היהודי. היותם בני אברהם יצחק ויעקב.  לנו, לכל יהודי שומר תורה ומצוות, אין בעיה של זהות יהודית. אין לנו שאלה מה הוא יהודי או מי הוא יהודי. כל תינוק וילד יונק עם חלב אימו את ה'שמע ישראל'. הוא יודע ש'אין אומתנו אומה אלא בתורתה'.

יחד עם זאת עלינו לעיין ולברר מה הוא באמת מקור השם והתואר 'יהודי' ומה משמעותו עבורנו. חשבנו בתחילה שמקור השם יהודי מגיע מ'לא יסור שבט מיהודה' על שמו של 'יהודה', שזכה והיה לבכיר שבטי קה.  אולי על שמו נקראים אנו יהודים. אך האמת היא שבמציאות לא כל עם ישראל נמנה על צאצאיו של שבט יהודה ואם כן מדוע יקראו העם כולו כולו על שמו.

אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, דווקא נקרא 'עברי'. כך גם שפרה ופועה המיילדות, גם הן נקראו 'עבריות'. גם כשהקב"ה שולח את משה רבנו לדבר עם פרעה הוא מצטווה לומר לפרעה 'אלוקי 'העברים' שלחני'. אולי מפני שמציאותו של אברהם אבינו היתה 'שבא מעבר הנהר מארץ בני עבר'. או כמו שדרשו חז"ל שכל העולם מעבר אחד ואברהם מהעבר השני. כך גם עם ישראל – עם לבדד ישכון.

אמנם מעניין הדבר, שבתרגום אונקלוס מתרגם את אברהם העברי – אברהם עבראה ואילו את המילדות העבריות מתרגם מיילדות יהודיות. כך גם את 'אלוקי העברים מתרגם אלוקי היהודים' והדבר טעון ביאור.

דבר נפלא מצאנו בזה בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק בברכות יעקב לבניו: 'יהודה אתה יודוך אחיך'. שם תרגם וז"ל: 'יהודה את אודתא על עובדא דתמר, בגין כן לך יהודוך אחך ויתקרון יהודאין על שמך'. בגלל שהודתה במעשה תמר, לכן יודו לך אחיך ויקראו בשמך.

הרי לנו שמקור השם 'יהודי' הוא אכן מיהודה. אך לא מהתייחסותנו אליו אלא כזכות והוקרה על הודאתו במעשה תמר. ולכן עד הודאתו במעשה תמר נקראנו עברים. ומאז והלאה אנו נקראים יהודים. ולכן מתרגם אונקלוס את המיילדות העבריות יהודיות ואת אלוקי העברים היהודים ואילו את אברהם העברי עבראה.

יסוד זה שלמד אותנו התרגום יונתן בן עוזיאל, דורש הבנה וברור. האם באמת המעשה שעשה יהודה בהודאתו על מעשה תמר, הוא כזה מעשה נאצל שעבורו יקרא עם ישראל מכאן ואילך העם היהודי ? הרי סוף סוף זו הודאה באשמה. נכון מודה ועוזב ירוחם. אבל מכאן ועד להנצחת שם עולמית על העם כולו ?

אכן, כאשר נלמד את דברי התרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק: 'הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה' נגלה משמעויות חדשות בפרשה זו. וז"ל שם: 'וכיון דחמא יתהום יהודה אכר יתהום' כיוון שראה אותם יהודה, הכיר אותם. 'בכן אמר בלבה טב לי בהית בעלמא הדין דהוא עלם עביר ולא נבהית באנפי אבהתי צדיקיא בעלמא דאתי'. אמר אז בלבו, טוב לי להתבייש בעולם הזה שהוא עולם עובר מלהתבייש לפני אבותי הצדיקים בעולם הבא.

'טב לי יקיד בעלמא הדין באשא טפיא ולא נקד בעלמא דאתי באשא אכלא אשה' טוב לי להישרף בעולם הזה באש שהוא כבה מלהישרף בעולם הבא באש אוכלת אש.

יהודה היה מוכן להתבייש ולהישרף באש בעולם הזה, מלהתבייש ולהישרף באש בעולם הבא. והדבר פלא, בשלמא להתבייש בעולם הזה, זה מובן. זו בושה גדולה להודות על מעשה כזה. אבל איפה יהודה נשרף באש. שהעדיף להישרף בעולם הזה מלהישרף בעולם הבא ? הרי את תמר הוציאו לשריפה ולא את יהודה ?.

למדנו כאן יסוד במשמעותה של הודאה באשמה, ובגודלה ועוצמתה של הבושה שצריכה לכסות פניו של המודה באשמה. 'מוטב שיפול  אדם לכבשן האש ואל ילבין פניו של חברו ברבים' להלבין פנים זה אש. זה שפיכות דמים. עדיף שיפילו אותך לכבשן האש מאשר שתהיה לך הבושה הגדולה שאתה חוטא ומלבין פני חברך ברבים.

ולמדנו כאן יסוד בחיי 'העולם הזה הדומה לפרוזדור ובחיי העולם הבא הדומה לטרקלין'. 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה' מלמדנו ה'מסילת ישרים' הוא 'שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו' 'שהאדם לא נברא אלא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו' 'ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא' 'אך הדרך להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא העולם הזה'.

הנושא את התואר 'יהודי' צריך לדעת שלעשות חטא בעולם הזה זו בושה נוראה. זה להישרף באש. כל חיי העולם הזה ותענוגותיו אינם שווים לדבר אחד מן התורה. יהודה נתן לנו את הכיוון ואת הדרך איך צריך לחיות בעולם הזה על מה צריך להתאמץ. מה חשוב ומה לא חשוב.

'יהודי' צריך לחיות תמיד בהכרה שהוא כל הזמן בדרך 'למקום התענוג האמיתי והעידון הגדול'. שהוא עכשיו בפרוזדור  המוביל אותו לטרקלין. כשהוא מגיע להכרה הזו הוא יודע באיזה מידה יש לו להחשיב את חיי העולם הזה לעומת חיי העולם הבא. לחיות  כמו יהודי זה לקבל פרופורציות על מה חשוב ומה לא חשוב. במה כדאי וצריך להשקיע ועל מה אפשר וכדאי לוותר.