פרידה, ברכות ואבל כבד

שבע עשרה שנים אחרי שיעקב ירד למצרים, קרבו ימיו למות. הוא קרא ליוסף וביקש שיישבע לו שהוא לא יקבור אותו במצרים, אלא יעלה אותו לארץ כנען ויקבור אותו במערת המכפלה, על יד אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ועל יד לאה אשתו.

תקופה לאחר מכן קראו ליוסף ואמרו לו "אביך חולה". הוא מיהר להגיע אל אביו כששני בניו עמו, מנשה ואפרים. יעקב שמע שיוסף בא לבקר אותו, התחזק והתיישב על המיטה, לכבודו של המשנה למלך.

יעקב מספר ליוסף שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו בעבר והבטיח לו שילדיו יזכו להפוך לעם גדול ורב. "שני בניך הנולדים לך, לי הם", אומר יעקב אל יוסף, "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". כלומר: אפרים ומנשה יהיו שני שבטים בפני עצמם, והילדים שיוולדו ליוסף אחריהם יקראו על שם אחיהם, כבני שבט אפרים ובני שבט מנשה.

יעקב מתנצל לפני יוסף, אמנם אני קברתי את אמך רחל על הדרך, ולא טרחתי בקבורתה, ולא נשאתי את גופתה אל מערת המכפלה, וכעת אני מבקש ממך שתטרח בקבורתי ותיקח אותי למערת המכפלה, אך דע לך שהקדוש ברוך הוא אמר לי לקבור אותה על הדרך, כדי שבני ישראל כשיצאו לגלות בבל, הם יילקחו על ידי שוביהם ובדרך יעברו על קברה של אמך רחל, יבכו ויתחננו על מר גורלם, ורחל תבכה לפני הקדוש ברוך הוא, ותעורר עליהם רחמים.

יעקב מבקש לברך את אפרים ומנשה, ויוסף מקרב אותם אליו כשהוא שם את אפרים משמאל יעקב ואת מנשה בימין יעקב, כדי שיעקב יניח את ידו הימנית על מנשה ואת ידו השמאלית על אפרים ויברך אותם. אבל יעקב שיכל את ידיו, ושם את ידו הימנית בצד שמאל, על ראש אפרים, ואת יד שמאל בצד ימין על ראש מנשה. יוסף מעיר ליעקב שמנשה הוא הגדול ועל כן יש להניח את ראשו את יד ימין, אך יעקב אומר "אני יודע שהוא הגדול, אבל אחיו הצעיר יגדל ממנו ויהיה לשבט גדול יותר".

יעקב בירך את השניים ואמר "בך יבורך ישראל", כשיהודי ירצה לברך את בנו ברכה נאמנה, הוא יאמר "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

יעקב מברך גם את יוסף וקובע שהעיר שכם, אותה הוא כבש מיד האמורי, תהיה בנחלתו של יוסף.

לאחר מכן קורא יעקב לכל בניו ומברך אותם לפני מותו. הוא רוצה לספר להם מה יקרה באחרית הימים, מתי יבוא המשיח ונזכה לגאולה השלמה, אך משמים לא רצו שנדע את התאריך, ועל כן נסתלקה מיעקב השכינה, עד שהבין שהוא לא אמור לגלות את הסוד הזה לבניו.

יעקב מצווה את בניו שיקברו אותו במערת המכפלה, אוסף את רגליו אל המיטה ונפטר.

יוסף נופל על פני אביו, פורץ בבכי ומנשק אותו.

גופתו של יעקב עוברת תהליך של חניטה במשך ארבעים יום, ולאחר מכן נערך אבל לאומי בכל מצרים במשך שלושים ימים נוספים.

בתום שלושים ימי האבל פונה יוסף לפרעה ומבקש את רשותו לקיים את השבועה שנשבע לאביו יעקב, ולקבור אותו במערת המכפלה שבארץ כנען. פרעה ניאות לאשר את הבקשה ויוסף יוצא יחד עם כל משפחתו, כל עבדי בית פרעה זקני מצרים וכל נכבדי מצרים, כולל פרשים, "מחנה כבד מאוד".

הם מגיעים ל'גורן האטד' שבעבר הירדן ועורכים מספד גדול, בו נוטלים חלק גם מלכים מארצות האזור.

לאחר תום המספד הגדול ממשיך מסע ההלוויה אל מערת המכפלה, שם נקבר יעקב ליד לאה אשתו.

בשובם למצרים חוששים האחים שיוסף ינקום בהם עתה על שמכרו אותו לעבד, הם נופלים לפניו בבכי ומצהירים: "הננו לך לעבדים".

יוסף מנחם את אחיו ובהיר להם כי הוא לא כועס עליהם, וכי אין לו כל כוונה להרע להם. הוא מבטיח להמשיך ולכלכל אותם הלאה, כמו שהיה בימים בהם חי יעקב אביו.

יוסף משביע את אחיו לפני מותו, שכשאלוקים יפקוד אותם ויעלה אותם ממצרים, שיעלו איתם גם את עצמותיו. לאחר מכן מת יוסף בגיל 110 שנים, וגופו נטמן בארון במצרים.