לרדת מהעץ

הגבאי הוותיק ר' ראובן ניגש אל ר' מוישה יענקלביץ בעיצומה של התפילה וסימן לו כי דיבורו בעת התפילה מפריע! מפריע למתפללים מימין ומשמאל, מפריע לתקנון בית הכנסת כי שומר פיו ולשונו אף בעת התפילה, שומר מצרות נפשו…


מאת: הרב שלמה גרינבויים


הגבאי הוותיק ר' ראובן ניגש אל ר' מוישה יענקלביץ בעיצומה של התפילה וסימן לו כי דיבורו בעת התפילה מפריע! מפריע למתפללים מימין ומשמאל, מפריע לתקנון בית הכנסת כי שומר פיו ולשונו אף בעת התפילה, שומר מצרות נפשו…

ר' מוישה יודע היטב כי הגבאי צודק…

ומכל מקום…

הוא דווקא ימשיך לדבר בתפילה… ואם עד עתה דיבר ממש בשקט כעת יתיר הוא לעצמו אף 'לעצבן' את הגבאי הנכבד ולדבר בדווקא, ואולי אף בקול גבוה מעט…

לא כי חושב הוא שמותר לדבר בעת התפילה…

לא כי חושב הוא שדיבוריו אינם מפריעים לאחרים כלל…

אלא משום שאינו מסוגל להוריד את אפו בפני האחר, בפני ר' ראובן הגבאי…

שלא נדבר… עם ידידיו לספסל התפילה ראו את בקשתו של הגבאי שיפסיק לדבר… – כי אז 'נשכח מזה' שיסכים הוא לבלום את פיו…

 

נכון, זה קשה עד מאד… להודות על האמת!

לפעמים נדמה איפה כי יעדיף הוא האיש 'למות על קידוש השם' ולוּ רק על מנת להוכיח לעמיתו כי הצדק איתו…

העיקר שלא להודות בטעותו… כלל!

וישנם שכאלו…

אילו נאמר להם בהשקט ובשלווה כמובן שבצנעה על טעותם, על התנהגותם שאיננה לדוגמא ועוד כהנה וכהנה על זה הדרך… – יכעסו עליך נורא! יראו הם בך כאויבם האישי, כאיש המקנא בהם, כאיש המנסה להתגרות בם על לא עוול בכפם…

לעולם לא יבינו כי המטרה בהוכחה היא אחת, לעזור, לעזור לכלל או לפרט, אין בהוכחה זו שום תועלת עצמית, אין בהוכחה זו שום נגיעה אישית כזו או אחרת, אין בהוכחה זו שום מטרת רווח ו/או משום לועג לרש…, המטרה היא אחת, ואמיתית!

אולם כאמור, ישנם, שלעולם לא יבינו זאת…

שמא, יבינו זאת היטב אולם ליבם בל עימם…

אין הם מסוגלים 'לצאת קטנים' מהסיפור המביש הזה…

 

אכן בפרשתינו למדנו איפה שכרו של המודה בטעותו, של האדם המסוגל לחזור בו מדבורו הקודם למרות הקושי האישי ו/או המשפחתי הכרוך בזה…

וכך התנהג לו יהודה…

עת בא יעקב אבינו לברך את בניו קודם מותו קורא הוא לבנו יהודה ומברכו 'גור אריה יהודה, מטרף בני עלית….'

פירש רש"י הק' כי כוונת יעקב בברכו את יהודה להיות משול לאריה – למלך, בגין זה שעלה הוא ממה שחשד הוא ביהודה בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו…

כוונתו איפה, לאמירתו של יהודה בעת שראה אורחת ישמעאלים באה מגלעד, "מה בצע להרוג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו…"

אולם פירוש זה אומר דרשיני…

האמנם?

אף כי אמת הוא הדבר שביקש יהודה לוותר על רעיון זה של השארתו לאכילת הנחשים והעקרבים תוך הבור, מ"מ הלא היה הוא מבין שאר האחים שאמרו וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו???

כאומר…

יהודה הצביע בצורה חד משמעית להרוג את אחיו!

ולעומתו…

ראובן היה האח היחידי שהתנגד לפסיקה זו וכפי שמתארת התורה בפרוטרוט 'וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו'

והנה ראובן לא זכה לשום ברכה בגין הצלת אחיו, ומדוע וכיצד ברכה זו שניתנה ליהודה 'גור אריה' ניתנה לו למרות שצידד כשאר אחיו להרגו, ולא לראובן הבכור שמתחילה צידד בהצלת נשמתו?

על כך השיב הגה"צ רבי חיים שמולאביץ זצ"ל יסוד נפלא זה.

נכון הוא כי ראובן מתחילה סבור היה כי אין להרוג את אחיו את יוסף, ולשם כך יעץ להם להכניסו אל הבור וכנ"ל, אך מ"מ את ברכת האריה – המלך ביקש יעקב להעניק ליהודה בדווקא שכן בגדלותו הוכיח כי מסוגל הוא לשנות את דעתו, מסוגל הוא לומר 'טעיתי', מסוגל הוא לומר הפסיקה שפסקתי אתמול בטעות יסודה וחוזרני בי למרות שעלול הוא לפתוח בחזית עצמית מול אחיו… הוא אינו מפחד…

הוא יהודה שיכל לומר בעוז ובגאון במעשה תמר, 'צדקה ממני' !

בלא שיצטרך להרכין ראש ולהודות…

להיפך!

בעוז ובגאון! לומר קבל עם ועדה –  טעיתי!

הוא הראוי למלוכה, הוא הראוי להיות דמות המלך שאחריו יצעדו שאר אחיו.

ומשימה קשה היא עד מאד…

אף חנניה בן עזור הנביא, כשפנה לעם ישראל באמור להם כי אלוקים אמר לו בנבואה 'בעוד שנתיים ימים שברתי את עול מלך בבל' וכשירמיה הנביא פנה אליו באמור לו כי נבואת שקר היא, לא היסס לחלל את גדולתו של ירמיה הנביא, שכן פגע הוא בציפור נפשו…

ואף שבעתיים חמור מכך…

ירמיה הנביא פונה לחנניא ואומר לו כי ימות הוא בזו השנה, וכשמגיע ערבו של ראש השנה, דקות ספורות קודם מיתתו…, אוחז הוא עדיין בגאוותו ופונה לבנוֹ, בבקשה אחרונה טרם יציאת נשמתו, פרסמו את מיתתי רק לאחר ראש השנה, ורק אז תקברוני. וכל זאת על מנת 'להראות' לו לירמיה כי אף הוא שקר אמר שימות בזאת השנה… ולא מת אלא בשנה החדשה…

על מנת 'להוכיח' לו כי לא רק הוא נביא שקר…

ובשפה שלנו… 'לדפוק אותו'…

כזה הוא האדם…

קשה לו לרדת מהעץ הגבוה עליו הוא מטפס ולהודות באמת…

קשה לו לרדת מהעץ הגבוה עליו הוא מטפס ולומר טעיתי…

אולם זאת לִמדנו יעקב אבינו בברכו את יהודה טרם מותו, 'גור אריה – יהודה'.

מי שלא מפחד להודות באמת – סופו שיפחדו ממנו –

סופו לזכות למלוך על ישראל – גור אריה = יהודה!