להתאמץ בעבודת השם גם בתקופות הקשות

"הקדושה – תחילתה עבודה וסופה מתנה" (מסילת ישרים)

 

אמר פעם אחת הצדיק רבי זושא מאניפולי (מובא בשו"א):

 

איני מצפה לזכות לעולם הבא מחמת תקופות עבודתי את הקדוש ברוך הוא במוחין דגדלות ובכיסופין נפלאים, כי זוהי מתנה שזיכוני משמים. את שכרי בעולם הבא מקוה אני לזכות בזכות התקופות הקשות של מוחין דקטנות שהיו לי, שהיה עולה לי בקושי רב כל שעה לימוד, כל תפילה, כל ברכה ואומרה כהוגן.

 

אמת – ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. לבסוף נחים הצדיקים מרוגזם ומעצבון ידם, ועל פי רוב מסיימים ימיהם במוחין דגדלות, בבחינת "וליבי חלל בקירבי" – מלמד שהרגו דוד המלך, עליו השלום, ליצרו בתעניותיו, אבל זוהי "מתנה", ולא מכח זה יש להם לצפות לקבל שכרם בעולם הבא, אלא מתקופות הקטנות והחושך, מתקופות הסתר פנים הנורא, שבהם היו צריכים לבקוע ולהאיר לעצמם את הלילה והחשיכה.