המחנך האידיאלי

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: (מ"ט ח')

תורת החינוך אינה בנויה על אקסיומות וחוקים מתמטיים כי אם על ידע – ואינטואיציה בעלת רגישות לנושא. מחנך טוב הוא "מנהיג" –זה היודע להוביל ולייצר פתרונות יצירתיים, עבור בעיות מתעוררות.

"…צר לי, אולם אין באפשרותי כלל – ידידי היקר – להיענות לבקשתך, ואין הדבר נובע כלל מחוסר רצון לבוא לעזרתך – מדובר כאן בעניין מהותי ועקרוני.

וכי קיימת אפשרות – לדעתך – להוציא לאור ספר הדרכה והוראות מדויקות, למנתח כירורגי, שבו יפורטו כל שלבי ומהלכי כל פעולה כירורגית פולשנית בגוף האדם – כולל כל פעולה שיש לנקוט במקרים של ירידת או עליית לחץ דם תוך כדי ניתוח, או היווצרות נמק ובכמה אחוזים, או שינוי במצב המנותח בשאר ההיבטים הרפואיים, ובכל גיל, ולפרט כמובן היאך וכיצד יש לנהוג בכל מקרה של שילוב מספר פציעות או בעיות ומחלות כלשהם – מהם סובל או סבל בעבר החולה, ומה לעשות ומה לא לעשות בכל מקרה.

פרוייקט כזה, הוא בלתי אפשרי בעליל. כל בר דעת מבין, כי לא יתכן להביא תדרוך של כל מקרה וכל סיטואציה, כל פרט וכל תרחיש אפשרי, ולהעלותו על הכתב.

אומר ואתוודה, כי גם אנוכי, בהיותי בתחילת דרכי ועול לימים בחינוך והוראה, התלבטתי ארוכות אודות הכיוון הנכון והראוי – בתחום הכל כך מורכב ומסובך, כפדגוגיה החינוכית וההוראה בכיתה. חקרתי ודרשתי רבות.

משטר ברזל, משמעת חזקה, רוך, חום, אהבה, שמירת מרחק, חברות, תקיפות, שידור עוצמה, רחמים, מקל וגזר, עונשים, פרסים, וכו' וכו' וכו'. מה מבין כל אלו מביא משמעת טובה בכיתה, איזו דרך היא החינוכית ביותר והמוסכמת מבחינה פדגוגית, באיזה מבין הנ"ל יש להשתמש על מנת להיחשב ולהיקרא מחנך טוב. 

למדתי לדעת, כי אין בתחום הנזכר פתרונות –"פר" סיטואציה. אין תכנית מפורטת עם הוראות פעולה לכל מקרה ספציפי. בדיוק כשם שברפואה זה לא קיים.

הרופא לומד את האנטומיה של גוף האדם, לומד את סוגי המחלות, השפעותיהם וסכנותיהם, ואת הכללים הבסיסיים של תורת הניתוח ופעילות התרופות מבחינה מדעית, וכן הלאה. ע"פ המידע אשר הצטבר בידו, תוך כדי התמודדות במקרים פשוטים ובחינת התוצאות, ותוך כדי השתמשות באינטואיציה אישית – הבאה מכוח הידע הנרכש, יכולה לצוף ההוראה הספציפית, לפתרון הבעיה שבמקרה הנדון.

כן הוא – ידידי – בחינוך. כאשר ילמד המחנך את כללי החינוך, כאשר ירכוש את הידע בתחום הקוגנטיבי, הפדגוגי, ההתנהגותי, וסעיפיו השונים, בתוספת כשרון וגישה לתחום, ואינטואיציה אישית הנוצרת כתוצאה ממרכיבים אלו – יוכל לנהל את כיתתו באופן הראוי והנכון ולהגיע להישגים המצופים.

והרשה נא לי לייעץ לך מתוך ניסיוני, כי אל לך לנסות לערוך תבנית פעולה ספציפית. אלא, למד את כללי היסוד של תורת החינוך וכך תשכיל להצליח.

אחד מהיסודות החשובים להצלחת מחנך, הוא הסדר והמשמעת של הכיתה. שאיפתו של כל מחנך היא לצמצם למינימום את בעיות המשמעת, ולמסד דרכי פעולה ברורים לעניין זה. בסדר ומשמעת של הכיתה, תלויה גם הצלחה הלימודית, ויישום המטרות החינוכיות. מאחר וכאשר הכיתה ממושמעת, היא גם נשמעת לחינוכו ולימודו של המחנך.

התכונה הבולטת, הדרושה למחנך כיתה ע"מ להגיע לידי משמעת מלאה בכיתה, היא "מנהיגות".

מנהיגות פירושה קבלת החלטות נכונה בכל צד ומכל כיוון, שילוב של תוקפנות עם אצילות ממלכתית, אומץ וביטחון עצמי, כריזמה ומבע פנים מדבר. 

וזאת למדנו מיעקב, אשר בחר את שבט יהודה להיות למנהיג ישראל. הבה ונראה את דבריו של רש"ר הירש כיצד הסביר את עניין בחירת יהודה לשבט המלוכה בשל תכונות מנהיגותו הבולטות:

"בשעה שיעקב סוקר את בניו כדי למצוא את המוכשר להנהגה, ואחרי שכבר פסל את ראובן ואת שמעון ולוי. הנה נחה עינו על  יהודה והוא קורא: אתה האיש, אתה הנבחר, אתה מאחד בקרבך את הסגולות הדרושות  החסרות לראובן מצד אחר ולשמעון ולוי מהצד השני המנוגד.

לא חרבך, אלא כוחך הטיבעי הוא בעורף אויבך. התפתחות כוחך הטבעי, תטיל את  מוראה על אויבך, והם יפנו לך עורף, לא יעיזו להתקיף אותך, יהיו שמחים בלבם אם רק תניח להם, וכלפי פנים תעמוד בעליונות אצילה, עד שאחיך יכנעו לך מרצון.

אתה מאחד בקרבך את אומץ הלב של הנוער [גור], ואת ישוב הדעת של הזיקנה [אריה], אינך חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם, אינך צבוע וזאב, אתה ארי, ונעלה על רצח שפל לשם שוד.

כוח יהודה איננו בשאון מלחמה וקרב, לא העוז המתלקח המטיל את מוראו בשעת סכנה ואחר הוא דועך, לא זה מאפיין אותו. גם בשעה שהוא נח הרי הוא נשאר אריה. הוא יטיל את מוראו גם בשעת מנוחה, וכך יעניק בטחון כלפי חוץ, ובהנהגתו יובטח השלום שיאפשר את התפתחות היעודה בפנים". 

הנה, בהיר וברור בפניך, כי סוד המנהיגות הוא עוצמה שקטה ואצילות מטילת מורא. המחנך המצליח, הוא זה אשר במבט פנים אחד מכניע כל ניסיון ליצירת בעיה. הוא המחנך אשר אינו זקוק לצעוק ולצאת מכליו נוכח הפרעות בכיתה. הוא המחנך אשר אינו זקוק לעונשים כבדים ומשמעותיים ע"מ להטיל משמעת בכיתתו. שילוב של אומץ לב עם ישוב הדעת, מביא את האדם לעוצמה אשר מוקרנת במבע פניו ומוחצנת בכל מילה, גם השקטה והנעימה ביותר. הביטחון העצמי, הצגת הדברים שאינם משתמעים לשני פנים, הם היוצרים אוירה והרגשה זו.

זה הוא איפוא הבסיס הגדול היציב והחזק לצעדיו הראשונים של המחנך בכיתה. ובהזדמנות אחרת אביא בפניך כמה עצות יעילות – מעשיות בתחום זה.

עלה והצלח…"