לגלות את הידוע…

פרשת מקץ מתארת את חלומות פרעה על שבע הפרות, ועל שבע השיבולים. יועציו של פרעה מנסים לפתור את החלומות – ואומרים ששבע מבנותיו ימותו, או ששבע ממלכות ימרדו בו.

פרעה דוחה את הפתרונות האלה. מדוע? איך הוא היה יכול לדעת אם הם נכונים או לא? התשובה היא שפרעה חלם גם את פתרון החלומות, אבל שכח אותו. הפסוק מגלה כל זאת במילים "ואין פותר אותם לפרעה".

מכאן אנחנו לומדים מסר חשוב לחיים: אי אפשר לשכנע אף אחד בשום דבר – אפשר רק לנסות לחבר אותו לאמת שהוא כבר יודע. בפינה המרוחקת ביותר של זיכרוננו, מונח מצפון מולד, חכמה טבעית שאלוקים תיכנת לתוך כל בן אנוש. זה עוזר להסביר כיצד אנחנו מזהים רוע כאשר אנחנו רואים אותו, ומדוע התגובה/התחושה הספונטאנית של האדם מתגלה כנכונה לעתים קרובות כל כך.

אבל האינטואיציה לא מספיקה. משימתם של המורים וההורים היא להביא את הידע העמום – מתת האלוקים – לקדמת המודעות במוח.

הרעיון מופיע שוב בהמשך הפרשה. יוסף חושף את זהותו בפני אחיו – רק לאחר שהם הכירו בטעותם על שמכרו אותו 22 שנה קודם. יוסף הבין עיקרון מפתח בחינוך: הבנה אישית טובה פי מאה ממה שאחרים אומרים לך.

אז, בחיפוש אחר פתרון בחיים, הישמרו מאלה שמנסים לכפות עליכם את עמדתם, ובמקום זאת, חפשו מורה שיסייע לכם… לגלות את מה שאתם כבר יודעים.

 

[אש התורה]