ספורו של חייל

במלחמת שלום הגליל, לפני כ-35 שנה, שרת כץ בשריון, בקו החזית. מולו התרחשו לחבריו ללחימה כמעט כל הזוועות. הם נפצעו, נהרגו, נשרפו לו מול העיניים…

הוא היה בחור חרדי, יתום מאב. שמונה חודשים ללחימה והוא יוצא הביתה לבני ברק, לחופשה, בה היה אמור לבקר בבית החולים את חברו שנפצע קשה, ולהבדיל להשתתף בלוויה של חבר שנהרג.

"המתנתי לאוטובוס בפינת הרחובות חזון אי"ש-רבי עקיבא, ביקרתי את אימי האלמנה והייתי בדרכי ללוויה. הרגשותיי היו קשות, וכנראה ראו זאת על פני. הייתי מונח בין ביקור אצל הפצוע, דרך השתתפות בלוויה וחזרה אל החזית…

"לפתע יצאה הרבנית תמר שטיינמן ע"ה מהבית, שסמוך לתחנת האוטובוס. אשה נמוכת קומה ומאירת פנים. היא הכירה אותי היטב. היא הייתה חברה של אמי ולא עזבה אותה בזמני האלמנות הקשים. היא נגשה אלי בפנים מאירות ושאלה: 'אבי'לה, מה נשמע?'. סיפרתי לה בעצב מהיכן הגעתי ולאן פני מועדות.

"הרבנית לא ראתה כלום מול עיניה, מלבד חייל יהודי כאוב. לא הפריע לה שאני נראה כך, במדים, והיא רבנית מוכרת בציבור, היא הגביהה עצמה ואמרה בקול מרגיע, כמו אם אוהבת: 'אם ירצה השם הכל יהיה בסדר, אבי'לה, אתה תראה שתחזור בריא ושלם!'…

"יצאתי ללוויה, ומשם חזרתי לחזית לחצי שנה נוספת. עד שחזרתי הביתה מלבנון, ליוו אותי הליטוף והחום ששידרה הרבנית, וברכתה שהכל יהיה בסדר!".

כץ ממשיך לספר שכשהלכה הרבנית לעולמה, הגיע הוא לביתו של גדול הדור, בעלה, הרב שטיינמן שליט"א, לניחום אבלים. ממש לפני שיצא את הבית- סיפר מי שהגיע איתו את הסיפור הזה לרב. הרב פרץ בבכי, ולא נרגע כמה דקות…

זהו הלב הרגיש של מנהיגי עם ישראל!