האמא של כולנו

בשבת הקרובה יחול יום פטירתה של אחת הדמויות המוכרות והמשפיעות ביותר בתנ"ך, רחל אמנו הצטיינה בבקשת רחמים על בניה ללא הפסקה, עדי כי כביכול הוצרך בורא עולם לבקש ממנה כי תמנע את קולה מבכי, והוא יושיע וידאג לבניה עם ישראל.

 

בואו ננצל את יום ההילולא, נדליק נר לרחל אמנו בערב שבת, שידלק במהלך השבת הקדושה, ונישא תפילה לאבינו שבשמים שיאזין לבכייה של רחל, ויקיים את מה שהבטיח לה: "כי יש שכר לפעולת, ושבו בנים לגבולם".

 

והלא רחל אימנו הסכימה להתחלק בבעלה יעקב עם אחותה לאה, רק כדי שלא לבייש אותה, היא היתה מלאת רחמים, ובוודאי הקב"ה מלא רחמים ינהג מידה כנגד מידה וישיב לרחל באותה המידה כשיקבל את תפילותיה ויסלח לעמו ישראל על כל הבגידות שבגדנו בו, ביודעים ובלא יודעים, ויגאלנו גאולה שלמה ברחמים גמורים ובחסדים מגולים.

 

***

אחת הדמויות הבולטות במקרא היא דמותה של רחל אמנו, רעייתו האהובה של יעקב אבינו, אמם של יוסף ובנימין, בתו של לבן הארמי אשר גנבה את התרפים (פסלי עבודה זרה) של אביה, כדי למנוע ממנו לחטוא בחטא עבודה זרה.

 

רחל היתה רועה את צאן אביה, כשפגשה בפעם הראשונה את יעקב שנמלט לחרן מפני עשיו אחיושביקש להרוג אותו. יעקב שראה ברוח הקודש שהוא לא יזכה שהיא תיקבר לידו, בכה באותו המעמד בו הם נפגשו לראשונה.

 

בהמשך הציב יעקב הצעה בפני לבן, אביה של רחל, אשר היה אדם רע ורמאי מדופלם: "אני ארעה את צאנך שבע שנים תמימות, ולאחר מכן תתן לי את רחל בתך הקטנה לאשה". לבן הסכים ויעקב יצא לעבודה.

 

כעבור שבע שנים ביקש יעקב מלבן שימלא את חלקו בהסכם, ויתן לו את בתו רחל, אך לבן הרמאי רימה את יעקב, וכשהגיע ליל הכלולות הוא החליף בין בנותיו.

 

יעקב חשד בלבן שהוא מתכנן לו תרמית מסוג זה, ולכן קבע עם רחל סימנים כבר קודם לכן: כשנגיע הביתה, ויהיה חושך, ולא אוכל לראות אם זאת את או אחותך, נשתמש בסימנים אלו כדי לדעת שזאת אכן את".

 

אלא שכשראתה רחל שלבן אביה שולח את לאה אחותה במקומה, היא ריחמה על לאה, מה יקרה לאחר שיעקב יראה שהיא לא יודעת את הסימנים וישלח אותה מביתו בבושת פנים, וכדי שלא תתבייש גילתה לה רחל את הסימנים, ויעקב התחתן עם לאה מבלי לדעת שזאת היא.

 

רק בבוקר גילה יעקב את התרמית, הוא פנה ללבן בטענה אך לבן לא וויתר ואמר ליעקב שאם הוא רוצה את רחל, עליו לעבוד שבע שנים נוספות, וכך עשה יעקב.

 

התורה מספרת לנו גם שרחל היתה עקרה, ובעוד אחותה לאה ילדה ילד אחרי ילד, היא נותרה ללא ילדים, עד שהקדוש ברוך הוא קיבל את תפילותיה ופקד אותה בשני בנים: יוסף ובנימין.

 

כשנולד בנימין היו יעקב ורחל וכל יתר בני המשפחה בדרכם לארץ כנען בה התגוררו הוריו של יעקב. כשיצאו מבית לבן בהיחבא, גנבה רחל את הפסלים של יעקב, ושמה אותם בתוך הכר שעליו ישבה. לבן רדף אחריהם וחיפש את הפסלים שלו, אך רחל לא גילתה לו היכן הם ויעקב שלא ידע שרחל גנבה אותם אמר ללבן: "מי שגנב ממך את התרפים ימות".

 

קללתו של יעקב התקיימה ברחל, למרות שיעקב לא התכוון לקלל אותה חלילה, ובאותו היום היא כרעה ללדת את בנה השני, בנימין, ובעת שילדה אותו יצאה נשמתה רגע אחרי ששמעה שהוא בן זכר וקראה את שמו "בן אוני".

 

מפאת טורח הדרך , יעקב לא יכול היה להביא את גופת רחל למערת המכפלה, ונאלץ לקבור אותה על אם הדרך, ליד בית לחם.

 

חז"ל מלמדים אותנו שבכוונה סיבב הקדוש ברוך הוא את הדברים כך, כי כשהגלה נבוזדראן את עם ישראל מירושלים לבבל, הם עברו ליד בית לחם, עצרו על יד קבר רחל והתפללו וביקשו שתתנפל לפני הקדוש ברוך ותעתיר עליהם בתפילה.

 

מספר הנביא ירמיהו: "קול ברמה נשמע, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו".

 

והקדוש ברוך הוא משיב לה: "מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם".