ר' יונתן בן עוזיאל

תנא בדור הראשון לתנאים, חי בזמן הבית השני

מתולדותיו
בתלמוד (בבא בתרא קלד,א וסוכה כח,א) מובא:
"שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן. שלשים מהן ראויים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו, שלשים מהן ראוים שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון… גדול שבכולם – יונתן בן עוזיאל… אמרו עליו, על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה – כל עוף שפורח עליו נשרף" .

בתלמוד הירושלמי מסופר שאביו של יונתן בן עוזיאל הדירו מנכסיו "ועמד וכתבן לשמאי. מה עשה שמאי? מכר מקצת, והקדיש מקצת, ונתן לו מתנה את השאר, ואמר: כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת, יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש, ואחר כך יוציא מיד זה" (נדרים פ"ה ה"ו).

אולם בתלמוד הבבלי (בבא בתרא שם) מובא הסיפור בשינוי: "מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה, עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל. מה עשה יונתן בן עוזיאל? מכר שליש, והקדיש שליש, והחזיר לבניו – של אותו אדם – שליש. בא עליו שמאי במקלו ותרמילו (על שלא קיים את דברי המת, שהרי החזיר שליש לבניו). אמר לו: שמאי, אם אתה יכול להוציא את מה שמכרתי ומה שהקדשתי – אתה יכול להוציא מה שהחזרתי, אם לאו – אי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי. אמר: הטיח עלי בן עוזיאל ! הטיח עלי בן עוזיאל !" (="כלומר, השיבני דרך בזיון ונצחני, ומלתא דבדיחותא היא" – רשב"ם).

עיקר פרסומו של יונתן בן עוזיאל בא לו בעקבות פועלו הגדול – תרגומם של הנביאים לשפה הארמית. וכך מובא בתלמוד הבבלי:
"תרגום של נביאים, יונתן בן עוזיאל אמרו מפי: חגי, זכריה, ומלאכי , ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בן קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתרי לבני אדם?! עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם. גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקות בישראל.

ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא? משום דאית ביה – בכתובים – קץ משיח" (מגילה ג,א).

לא ברור אם התרגום המצוי בידינו לנביאים הינו תרגומו של יונתן בן עוזיאל, או שהוא תרגום המבוסס על תרגומו המקורי. תרגום זה – אינו תרגום מילולי וצמד לטקס המקראי כתרגום אונקלוס, אלא הוא תרגום חופשי ובו פרשנות מעבר למצוי בפשט הכתובים.

מדבריו
מדברי תורתו לא מובא מאומה בספרות חז"ל. ויש ששיערו ש"כל תורתו נשתקעה בדברי בית הלל, שהיה אחד מראשיו" .

התוספות במסכת סוכה (שם) פירשו: "כל עוף שפורח עליו – מיד נשרף, שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש". ובספר "תולדות תנאים ואמוראים" – היימאן, מובא פירוש מעניין: "והכוונה שכל תלמיד חכם שעמד נגדו בהלכה, לא היה צריך לפלפל עמו הרבה, אך בהבל פיו הראה לו טעותו".

המשמעות ההסטורית של דברי חז"ל אלו היא "שהאריך ימים. בבחרותו קיבל מחגי, זכריה ומלאכי, ובזקנותו היה מחברי רבן יוחנן בן זכאי" (שלשלת הקבלה, מובא בסדר הדורות בערכו). אולם יש להסביר את המושג "מפי" – היינו בקבלה, על ידי רבותיו, וממילא אורך ימי חייו אינו חורג מן המקובל.

[גולה]