קנין חצר

נתי הופתע מאוד בשעת בוקר מוקדמת, כאשר שמע רעש על הגג. הוא עלה על הגג והבחין בשתי ציפורי שיר נדירות המקננות בין דודי השמש.

נהדר! חשב נתי. הציפורים האלו יהיו שלי, ואוכל ליהנות מהם בבית או למכור אותם.

למחרת, ראה נתי את שכנו חזי, כשהוא חוזר מהחנות ובידו כלוב לציפורים. חזי סיפר לו בהתרגשות על שתי הצפורים שמצא על הגג, ושהוא מתכונן לשמור אותן לעצמו.

"אבל הם היו קודם על הגג שלי, והם שייכות לי" אמר נתי.

למי שייכות הציפורים?

 

 

 

מתני'- משנה:

ראה בעל השדה את אותן אנשים זרים רצים אחר מציאה שהיתה רצה, כגון אחר צבי שרגלו שבור ואינו יכול לברוח, או אחר גוזלות –אפרוחים שלא פרחו שעדיין אינם יודעים לעוף, וכעת הם נמצאים בשדהו, ואמר בעל השדה: 'זכתה לי שדי'- השדה שלי תקנה עבורי, הדין שזכתה לו, כיון שחצרו של אדם קונה לו את מה שמשתמר בה.

אולם אם היה צבי רץ כדרכו ואינו משתמר בחצר שהרי הוא יכול לברוח, או שהיו גוזלות מפריחין ומעופפים ויכולים לברוח, ואמר 'זכתה לי שדי', לא אמר כלום- לא קנה, כיון שחצר שאינה משתמרת אינה קונה.

 

גמ'- גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: דין זה שקנה בעל השדה על ידי השדה שלו, והוא שעומד בצד שדהו, שיכול הוא לשמור שלא יברחו ממנה החיות שרוצה לזכות בהם, רק אז השדה קונה עבורו, כי היא משתמרת לדעתו.

שואלת הגמרא: ותקני ליה שדהו- שהשדה תקנה עבורו גם כאשר איננו עומד לידה, דאמר- שהרי אמר רבי יוסי ברבי חנינא, חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו- אפילו כאשר כלל איננו יודע שהדברים באו לתוך הקרקע שלו, ואם כן ברור שאיננו צריך לעמוד בצדה?

עונה הגמרא: הני מילי- אלו הדברים הם רק בחצר המשתמרת, שאז יכולה לקנות שלא מדעתו. אבל חצר שאינה משתמרת, אי עומד בצד שדהו ושומר אותה, אִין- כן (קנה), אי לא – לא.