אריזות

זאב ואחיו ניהלו יחדיו את העסק המשותף של אביהם ז"ל, והיו מתחלקים ברווחים.

ההסכם ביניהם היה, שאם לאחד האחים יש הוצאות רפואיות גדולות ובלתי צפויות, ישלמו זאת מקופת העסק.

מלכיאל עמד לפדות את בנו הבכור.

הוא הכין בחרדת קודש את הכסף שאותו יתן לכהן, ועטף אותו בתוך קופסה יפהפיה קלועה מעץ.

את הקופסה ובה חמשת הסלעים שצריך לתת לכהן, הגיש מלכיאל לכהן, כשהוא מברך 'על פדיון הבן' ו'שהחיינו'.

לאחר הפדיון, בדק אחד הנוכחים את משקלם של חמשת הסלעים שניתנו לכהן, וגילה שהמטבעות היו חסרים מעט במשקל, ולא שקלו כראוי.

כאשר פנו לרב לשאול אותו מה לעשות, שאל הרב מיד "האם המטבעות היו בתוך קופסה?" כאשר ענו לו הנוכחים שאכן היו המטבעות בקופסה, שאל הרב "איזו קופסה?"

מדוע שאל הרב שאלה זו?

 

 

 

תנו רבנן- למדו חכמים:

אדם שאמר לאשה התקדשי לי בכוס זה-

שואלת הגמרא: תני חדא- למדנו במקום אחד: שהאשה מקודשת בו ובמה שבתוכו, ואם היה הכוס ותוכנו שוים פרוטה ביחד, הרי היא מקודשת, אפילו אם אין כל אחד מהם שוה פרוטה.

ותניא אידך- ולמדנו במקום אחר: האשה מקודשת רק בו- בכוס עצמו, ולא במה שבתוכו. ואם אין הכוס שוה פרוטה לבדה, אין האשה מקודשת.

ותניא אידך- ולמדנו במקום אחר: האשה מקודשת רק במה שבתוכו של הכוס, ולא בו- בכוס עצמה.

והרי זו סתירה משולשת?

עונה הגמרא: לא קשיא- אין קושיה.

הא במיא- מה שלמדנו שהאשה מקודשת רק בכוס, מדובר כשבכוס היו מים, שאינם שוים כלום, ולכן מתקדשת רק בכוס ולא במה שבתוכו.

הא בחמרא- מה שלמדנו שהאשה מקודשת רק בתוכן הכוס, מדובר כשבכוס היה יין, שהוא שוה יותר מהכוס. וכיון שמקובל לשתות את תוכן הכוס ולהחזיר את הכוס עצמה, אין היא מקודשת אלא בתוכן הכוס.

הא בציהרא- ומה שלמדנו שהאשה מקודשת בכוס ובתוכנה, מדובר כשבכוס היה שֶׁמֶן, שאז התוכן חשוב כמו הכוס, והכוונה לקדש אותה בשניהם.

 

אם הכלי שבו ניתנה המתנה שווה כסף כשלעצמו, גם הוא בכלל המתנה, כפי שראינו שכאשר אדם מקדש אשה בכוס ובו שמן, הכוס ותוכנו בכלל הקידושין.

לכן שאל הרב באיזו קופסה ניתנו המטבעות. כי אם הקופסה יפה ושווה כסף, גם היא בכלל הנתינה, ומצטרפת היא להשלים את חשבון חמשת הסלעים.

 

  • תניא- למדנו בברייתא.
  • חדא- אחת.
  • אידך- אחר.
  • הא- זה.
  • מיא- מים.
  • חמרא- יין.
  • ציהרא- שמן.